ק"ג 62537-10-20

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב תובע שתובע קצבת שאירים מהנתבעים, דבר שהם מתנגדים לו. התובעת נדרשה להוכיח כי היא זכאית לקצבה בהתאם לתקנות. היה עליה להראות כי היא ידועה בציבור של חבר הקרן שנפטר, שנפטר במפתיע. התנאי הראשון בו נאלצה התובעת לעמוד היה להוכיח כי התגוררה עם המנוח לפחות שנה לפני מותו. מהראיות עולה כי התובע והמנוח אכן חיו יחד למעלה משנה לפני פטירתו. עדויות עדי התובעת יחד עם חשבונות חשמל תמכו בטענתה. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים כי כתובתו של התובע שונה ממקום מגוריו הרשמי של המנוח, בכך שהציג הסכם שכירות עליו חתם המנוח עבור דירתו. הדבר הוכיח כי הוא אכן התגורר עם התובעת בעת פטירתו. התנאי השני היה שעל התובעת להוכיח כי היא ידועה בציבור של המנוח. על פי פסיקות קודמות, הדבר חייב את בני הזוג לקיים חיי משפחה, מערכת יחסים אינטימית וכן ניהול משק בית משותף. לא הייתה מחלוקת כי התובעת והמנוחה חלקו קשר זוגי. מהעדויות והראיות שהוצגו עולה כי בני הזוג חלקו בהוצאות, והמנוח השתתף בניהול משק הבית. בית המשפט שקל גם את העובדה שהתובע ישב שבעה בדירתם המשותפת לאחר מותו, מה שתומך עוד יותר בטענה כי הם אכן חלקו משק בית משותף וניהלו חיי משפחה משותפים. גם ההכרה בתובעת כידועה בציבור של המנוח על ידי המוסד לביטוח לאומי נלקחה בחשבון וקיבלה משקל. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים כי יש לדחות את התביעה משום שלא הייתה תלויה כלכלית במנוח, שכן תלות כלכלית אינה תנאי לזכאות. כך גם לגבי העובדה שבני הזוג לא חלקו נכסים ולא ערכו הסדרים רשמיים כלשהם לחלוקת הרכוש – הנסיבות הספציפיות של המקרה, לרבות הזמן הקצר שבו חיו יחד, והעובדה שהם היו שותפים זה של זה ב"פרק ב'" בחייהם, הסבירו זאת. לסיכום, בית המשפט קיבל את התביעה והכריז על התובעת כידועה בציבור של המנוחה, תוך שהוא מזכה אותה בקצבת שאירים מהנתבעים. הנתבעים חויבו לשלם את הוצאות התובע, וניתן לערער על פסק הדין בבית דין ארצי תוך 30 יום.