ת"א 5002/06

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית בה תבע התובע, טל דבש, שני נתבעים, א.ב. ומ.ש., בגין לשון הרע בגין שתי תלונות על תקיפה מינית שהגישו הנתבעים למשטרה בשנת 2004. הנתבעים טענו כי תלונותיהם מוגנות תחת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, הפוטר תלונות שהוגשו בתום לב לרשות המוסמכת מאחריות. השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי שני הנתבעים פעלו בתום לב בעת הגשת תלונותיהם. השופט ציין כי מ.ש. דבקה בעקביות בטענתה לאונס והציגה עדות מהימנה, הנתמכת על ידי עובדת סוציאלית שטיפלה בה במשך שלוש שנים ואבחנה אותה כסובלת מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, מחלה נפוצה בקרב קורבנות אונס. באשר לא.ב., השופטת הכירה בהבדלים התרבותיים והחינוכיים בינה לבין התובע, טל דבש. א.ב. גדל במשפחה שמרנית ביותר, ואילו התובע בא מבית מתירני שבו יחסי המין וההומור היו פתוחים וגסים. אמה של התובעת אישרה זאת בעדותה, תוך שימוש בכינויי גנאי לתיאור כיבושיה המיניים של התובעת. השופטת התייחסה גם לשיחה של א.ב. עם מ.ש, שחשפה קווי דמיון בולטים בין חוויותיהם עם המתלוננת והובילה את א"ב להאמין כי אולצה לבצע בה אקט מיני בניגוד לרצונה. השופטת הדגישה את החשיבות של עידוד נפגעי עבירות מין לדווח על עבירות כאלה ללא חשש מהשלכות משפטיות. אלא אם כן ניתן להוכיח כי תלונה הוגשה בזדון ובכוונת שווא, אין לשלול בקלות ראש את הזכאות לבקש פיצוי משפטי. מאחר שלא הייתה הוכחה כזו במקרה זה, דחה השופט את התביעה והורה לתובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעים. בנוסף, דחתה השופטת את טענתו הנגדית של א.ב. בדבר אונס ועוגמת נפש כנגד התובעת, ומצאה אותה בלתי מבוססת והוגשה כתגובה לתביעה העיקרית. גם התביעה שכנגד נדחתה ללא הוצאות. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 22.7.2008.