ב"ל 14203-10-21

תקציר

התובע, עובד עצמאי, הגיש תביעה לבית הדין בטענה כי נגרמה לו פגיעה בעבודה כהגדרתה בחוק בשל אופי עבודתו. לגופו של עניין, הוא טען כי העבודה הפיזית שביצע במשך שעות רבות בכל יום, לרבות נהיגה במלגזה ותחזוקת מכונות, גרמה לו לנזק בלתי ניתן לגילוי שהצטבר עם הזמן ופגע ביכולתו לעבוד. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. עדותו של התובע בדבר מספר שעות העבודה הפיזית לא אוששה בראיות אובייקטיביות כלשהן, ונמצאו סתירות בתיאוריו את העבודה שנעשתה ואת הצורך בנהיגת מלגזה ותחזוקת מכונות. יתר על כן, התובע לא הוכיח כי עבודתו כללה תנועות או פעולות חוזרות ונשנות כנדרש על פי תיאוריית המיקרוטראומה. בית המשפט ציין כי דפוסי העבודה של התובעת לא היו שגרתיים אלא תלויים בתקלות והשתנו באופן משמעותי מבחינת התנועות הנדרשות והכלים בהם נעשה שימוש. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי התובעת לא עמדה בדרישות החוק לביסוס פגיעה בעבודה ודחה את התביעה. מאחר שמדובר בהליך חברתי, בית המשפט לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.