ע"א 1769/04

תקציר

עניינו של הערעור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר דחה את טענת המערערים לביטול "זכות הנאה" בתחום שנוי במחלוקת במקרקעין. מדובר בשתי חלקות קרקע ביקנעם. המערערים הם הבעלים של חלקה 49, בה מתגוררת המערערת מס' 2, ואילו המשיבים חוכרים את חלקה 50, תוך שימוש בשטח שבמחלוקת לגישה ולצרכים חקלאיים במשך למעלה מ-30 שנה. בתחילה, בית משפט השלום הכיר באינטרס של המשיבים באזור זה, התיר להם גישה והורה על הסרת גדר חדשה שהקימו המערערים. בהמשך ביקשו המערערים לבטל אינטרס זה, בטענה כי שינויים בייעוד הקרקע, כגון היעדר פעילות חקלאית שוטפת ובניית בית מגורים בחלקה 50, שוללים את הצורך בריבית. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה, ולא מצא שינויים מהותיים המצדיקים ביטול. המערערים ערערו על כך, תוך שימת דגש על שימושים חדשים למגורים ודרכי גישה חלופיות, בטענה שהאינטרס כבר לא שירת את ייעודו המקורי וגרם להם אי נוחות. ערכאת הערעור הכירה בשינויים משמעותיים אלה, וציינה את המעבר הקבוע משימוש חקלאי בחלקה 50. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי האינטרס המתמשך מטיל על המערערים נטל מיותר מבלי להיטיב עם המשיבים, שעמדו בפניהם אפשרויות גישה חלופיות. משכך, הכריע בית המשפט לערעורים לטובת המערערים, ביטל את הריבית והורה למשיבים לכסות את הוצאות המשפט של המערערים. השופט א.א. לוי, בהסכמת השופטים א' ריבלין וא' רובינשטיין, ציטט נקודות מבט משפטיות ומעניינות של המשפט העברי על זכויות קניין לתמיכה בפסק הדין, ובכך חיזק את העיקרון לפיו אינטרסים אלה צריכים להתאים לנסיבות משתנות של שימוש ופיתוח רציונליים בקרקע.