צ"א 46384-11-13

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לבקשה להבהרת עונש שהוטל על המשיב לפני קרוב ל-14 שנה. המבקשת, שהיא המאשימה, ביקשה מבית המשפט להבהיר את גזר הדין בעקבות הסגרתו של המשיב מארגנטינה לישראל. המשיב נמלט מישראל בעת שריצה עונש מאסר בגין ריבוי עבירות ולאחר מכן הורשע ונגזר דינו בארגנטינה בגין חלק מהעבירות שבוצעו בישראל. בהחלטת ההסגרה של בית המשפט העליון בארגנטינה נקבע כי המשיב יוסגר בגין עבירות של ניסיון לשוד בכנופיה ושוד בכנופיה, אך לא בגין שתי העבירות האחרות – קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש הליכי משפט – שגם בגינן הורשע ונגזר דינו בישראל. המבקש ביקש להותיר על כנו את עונש חמש שנות המאסר המקורי, ואילו המשיב טען לעונש מופחת בטענה כי החלטת ההסגרה מזכה אותו למעשה משתי עבירות. בית המשפט הכיר בנסיבות החריגות של המקרה, אך הדגיש כי סמכותו הטבועה של בית המשפט צריכה להיות מופעלת בזהירות ורק במקרים מיוחדים. עוד צוין, כי בקשתו של המבקש עולה כדי סוגיה מהותית ולא פרוצדורלית, וכי סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי, אותו העלה המבקש, מתייחס לעניינים פרוצדורליים. עוד הסביר בית המשפט כי לא ניתן להצדיק את הבקשה לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, שכן היא לא הוגשה בתוך פרק הזמן הנדרש של 21 יום ולא נטען לטעויות כלשהן בגזר הדין. לגופו של עניין, ציין בית המשפט כי גם אם הייתה לו סמכות לפסוק בבקשה, הוא לא היה משנה את העונש המקורי. השופט קבע כי העונש שהוטל הביא בחשבון את כל העבירות שביצע המשיב וכי עבירות קשירת הקשר ושיבוש הליכי משפט הן שוליות לעבירות העיקריות של שוד וניסיון לשוד. השופט התייחס גם לתיקון 113 לחוק העונשין, הבוחן את נסיבות ביצוע העבירה העיקרית. לפיכך, גם אם המשיב לא יוסגר בגין שתי עבירות אלה, העונש נותר הולם. השופטת סיימה את דבריה בדחיית בקשת ההבהרה, והדגישה כי גזר הדין לא ישונה, ועל המשיב לרצות את חמש שנות המאסר המקוריות.