ת"א 14955-04-17

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2016, תבע את הנתבע לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבע הודה בחבות אך חלק על סכום הפיצוי. בית המשפט מינה מומחים רפואיים להערכת נזקיו של התובע, שאבחן שברים ופגיעות פיזיות ונפשיות אחרות. הערכות המומחים לגבי נכותו של התובע נעו בין 10% ל-25%. התובע טען כי פוטנציאל השתכרותו גבוה פי שלושה מהשכר הממוצע במשק בעת שתכנן להיות עורך דין, אך הנתבע טען כי תמיד העדיף אימון גופני והלך ללמוד משפטים רק כדי לרצות את הוריו. בית המשפט מצא את טענתו של התובע מוגזמת והגיע למסקנה כי בחר לעזוב את לימודי המשפטים בעיקר מסיבות אישיות, אם כי ייתכן שהתאונה תרמה מעט. בית המשפט העריך את פוטנציאל ההשתכרות של התובע ב-12,500 ₪ ואת נכותו התפקודית ב-30%. לתובע נפסקו 100,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, 970,400 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים, 133,800 ₪ בגין הפסדי פנסיה, 60,000 ₪ לעזרת הזולת ו-50,000 ₪ בגין הוצאות. הנזק הלא ממוני שלו הוערך ב-62,940 שקל. בסך הכל נפסקו לתובע פיצויים בסך 1,377,140 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. פסק הדין ניתן לטובת התובעת בהיעדרם של שני הצדדים ביום 11.8.2022.