ת"א 34525-05-17

תקציר

התיק נסוב סביב תביעת נזקי רכב, אשר הוגשה במקור על ידי מספר תובעים, לרבות המשיב. לאחר שהמבקש, חברת הביטוח הנתבעת, התנגדה לצירופו של המשיב כתובע, דחה בית המשפט את בקשתו. לאחר מכן טען המבקש, כי המשיב כבר קיבל את יומו בבית המשפט והוא מנוע מלהגיש תביעה חדשה מאותה עילה. המשיב טען כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להציג את טענותיו וכי לא היה מעשה של בית משפט. השופט חלק על כך וקבע כי המשיב בחר במודע שלא להצטרף לתביעה המקורית לאחר שקיבל ייעוץ משפטי ואף נכח באולם בית המשפט לפחות בדיון אחד. זאת ועוד, ציין השופט כי תצהירו של המשיב, שהוגש בכתב התביעה המקורי, אישר כי היה מודע להליכים ואין לו זכות ברכב המדובר. עוד הדגישה השופטת את החשיבות של הימנעות מהתדיינות חוזרת ופיצול תביעות, במיוחד כאשר למשיב הייתה ידיעה על ההליך המקורי והזדמנות נאותה להצטרף אליו. לפיכך, הגיע השופט למסקנה כי היה מעשה של בית המשפט, אשר השתיק את המשיב מלהגיש תביעה חדשה. בנוסף, ציין השופט כי עקרון סופיות הדיון, אף שלעתים הוא מנוגד לצדק המהותי, נחוץ לשמירה על יציבות מערכת המשפט והסדר החברתי. מטעמים אלה, בין היתר שצוינו בפסק הדין, החליטה השופטת לדחות את התביעה על הסף והורתה למשיב לכסות את הוצאות המבקש.