ת"א 54156-06-19

תקציר

התובעים, בני זוג מוסלמים, תבעו את רופא המשפחה שלהם, ד"ר זידאן, על כך שלא הפנה את האישה למעקב הריון אצל רופא נשים או טיפת חלב לאחר שנודע להם שהיא בהריון. רשלנות לכאורה זו גרמה לעיכוב של חודשיים וחצי במעקב, מה שגרם להם להחמיץ בדיקות סקר לתסמונת דאון שניתן היה לבצע במהלך השליש הראשון. בני הזוג טענו כי לו היו נערכות הבדיקות, הם היו מגלים את התסמונת ומפסיקים את ההיריון בהתאם לאמונתם הדתית. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה, שכן רופא המשפחה אכן הפנה את התובעת למעקב הריון, והתובעות לא הוכיחו קיומו של איסור הלכתי על הפסקת ההיריון. בנוסף, טענה הנתבעת כי אדישותה של התובעת כלפי הריונה ואי התייצבותה לבדיקות ניתקו את הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק. בית המשפט פסק לטובת הנאשם. בית המשפט קבע כי התובעים ידעו שהאישה בהריון וכי ד"ר זידאן הודיע לה על הצורך במעקב הריון, למרות היעדר תיעוד לכך בתיק הרפואי. נקבעה חובתו של רופא משפחה ליידע נשים בהריון על מעקב הריון ולספק להן הפניה. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות התובעים לרשלנות בעניין זה אינן נתמכות. זאת ועוד, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעות לא הוכיחו די הצורך קיומו של איסור הלכתי על הפסקת ההיריון בתוך 120 הימים הראשונים, וכי עדותן בעניין זה היא עדות שמיעה. גם טענת התובעים כי נפגעה זכותם לחופש דת ולשוויון נדחתה. בסופו של דבר, קבעה השופטת כי ידיעת התובעות על ההיריון ואפשרויות הניטור הקיימות מייתרות את הטענה להפרת אוטונומיה. תביעת הנזיקין נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.