ו"ע 144/07

תקציר

מלון שערי ירושלים נמכר על ידי המוכר (המערער מס' 2) לקונה (המערערת מס' 1) באמצעות שני חוזים. החוזה הראשון פירט את מכירת הבניין והציוד של המלון, בשווי של 15,428,571 דולר, ואילו השני פירט את מכירת המוניטין, במחיר של 4 מיליון דולר, שתתקבל על ידי חברת האם של המוכר. המשיבה, לאחר עיון בהצהרות, סיווגה את העסקה כמכירת מקרקעין והורתה למוכר לשלם מיסים בהתאם. שני הצדדים ערערו על החלטה זו, אך בסופו של דבר הגבילו את המחלוקת ביניהם לסיווג פריטים מסוימים במלון כמטלטלין, אשר לא יהיו כפופים לאותן הוראות מס כמו המקרקעין. הוועדה הסכימה עם עמדת המשיב כי יש להתייחס למכירה כאל עסקה אחת, תוך שהיא דוחה את ניסיונן של המערערות להבחין בין מכירת המבנה, הציוד והמוניטין. באשר לסיווג מטלטלין, קיבלה הוועדה את טענת המשיבה כי יש להביא בחשבון את תכליתה של חקיקת מיסוי מקרקעין, לצד שני התנאים הקודמים שנקבעו בפסיקה – קלות ההסרה על ידי פתיחת הברגה והיכולת לחזור למצב נייד מבלי לאבד זהות או אופי. ביישום עקרונות אלה, קבעה הוועדה כי מערכות המעלית, מיזוג האוויר, כיבוי האש, מתקן המים החמים והטלפוניה הם חלק בלתי נפרד מהמקרקעין, ודחתה את טענת המערערים כי הם מיטלטלין. עם זאת, הוועדה קיבלה את טענת המערערים בעניין גנרטור הסולר וסיווגה אותו כמטלטלין. לפיכך, דחתה הוועדה את הערר במלואו, למעט סיווג הגנרטור, והורתה לכל צד לשאת בהוצאותיו.