ת"א 27888-04-16

תקציר

הסכסוך בין התובע לנתבע נסוב סביב תביעות כספיות הקשורות לנכס מסחרי הממוקם ברחוב דיזנגוף בתל אביב. לתובע ולנתבע היה קשר עסקי שכלל השקעות משותפות בנכס. הנכס הושכר לחברת AM-PM לתקופה ארוכה. על פי הסכם השכירות שנחתם בין הנתבעת לבין AM-PM, דמי השכירות היו אמורים להיות משולמים כל שלושה חודשים. התובעת תבעה מחצית מדמי השכירות מהנתבעת, כפי שנקבע בהסכם ביניהם משנת 2003. הנתבעים טענו כי תביעת התובעת התיישנה בזמן, שכן עילת התביעה לתשלום דמי השכירות קמה עם הארכת חוזה השכירות ותשלום דמי השכירות שולמו מראש עבור 12 שנים בשנת 2006. עם זאת, בית המשפט מצא כי זכותו של התובע לקבל את חלקו בדמי השכירות קמה אחת לרבעון, כמפורט בהסכם השכירות המקורי, והתביעה לא התיישנה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך ששילמו לתובע את חלקו בדמי השכירות. עדותם של הנתבעים בעניין זה לא הייתה אמינה, והם לא הציגו כל ראיה תיעודית שתתמוך בטענתם. בנוסף, חישב בית המשפט את חלקה של התובעת בדמי השכירות על סמך הנספח להסכם השכירות, אשר שינה את תנאי השכירות. התובעת הייתה זכאית למחצית מדמי השכירות, בניכוי דמי ניהול שנקבעו בהסכם 2003 ומע"מ, כך שסך הכל 123,498.83 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה, שהומר לשקלים לפי השער היציג החל מינואר 2006, היה שווה ערך ל-567,477 ש"ח בתוספת מע"מ, מתוכם חויבה התובעת במחצית, קרי 283,738 ש"ח בתוספת מע"מ נכון לינואר 2006. בית המשפט הכריע גם בסוגיה שנייה הנוגעת לתביעת התובע לקבל מחצית מהתמורה מ"הסכם פינוי". הנתבע חתם על הסכם זה עם בעלי הנכס, תוך פינוי הנכס וויתור על זכויותיו תמורת תשלום בסך 2,700,000 ₪. בית המשפט ראה בהסכם זה שווה ערך למכירת זכויות הנתבע בנכס וקבע כי התובעת זכאית למחצית התמורה, קרי 630,352 ₪ נכון לפברואר 2018, לאחר ניכוי הוצאות רכישת הזכויות. זאת ועוד, בית המשפט בחן את טענת הנתבעים לביטול ההסכם משנת 2003 בשל ההפרה היסודית הנטענת של התובעת. בית המשפט דחה טענה זו, שכן ההפרות הנטענות לא הוכחו והיו קשורות בעיקרן לתביעת התובע לתשלום דמי שכירות, שבית המשפט כבר פסק לטובתה. בית המשפט קבע גם את ההוצאות שעל התובע להפריש להן וחישב אותן לסך של 267,844 ₪ בתוספת מע"מ נכון לינואר 2006. לאחר ניכוי חלקו של התובע בהוצאות אלו מחלקו בדמי השכירות, חושבה יתרת התשלום לתובע בסך של 149,816 ₪ בתוספת מע"מ נכון לינואר 2006. בית המשפט הורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 178,880 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק ממועד הגשת התובענה המקורית ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם 630,352 שקל בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית החל מפברואר 2018. כמו כן פסק בית המשפט לתובע הוצאות משפט מופחתות ושכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ₪, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.