תלה"מ 18682-08-17

תקציר

הנתבע הורשע בהוצאת דיבתו של התובע על ידי שליחת מכתב לצד שלישי, א.ד. המכתב, אשר ייחס לתובע מעשה פלילי חמור של אונס וגילוי עריות כלפי בתו הקטינה, נמצא כוזב ונשלח בחוסר תום לב. השופט מצא את גרסת התובע לאירועים אמינה יותר, וציין כי עדותו של הנתבע הייתה מתחמקת ולא אמינה. החוק מגדיר לשון הרע ככל פרסום שיש בו כדי להשפיל, לבזות או לפגוע במעמדו או בשמו הטוב של אדם. במקרה זה, המכתב, שכלל את שם התובע, כתובת מגוריו ומקום עבודתו, נחשב לשון הרע על פי החוק. הנתבעת לא הצליחה להביא כל ראיה שתתמוך בטענותיה ולכן נמצאה אחראית לפרסום תכנים כוזבים ומכפישים. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעת בדבר מספר הגנות לפי חוק איסור לשון הרע, ובהן אמת הפרסום, תום לב וחוסר ידיעה על תוצאות מעשיה. התובע סיפק ראיות רבות לכך שחשדות הנתבע נחקרו על ידי גורמים רבים, לרבות המשטרה ורשויות הרווחה, ונמצאו חסרות בסיס. יתר על כן, השופטת קבעה כי הנתבע לא פעל בתום לב, נוכח מערכת היחסים העוינת בין הצדדים המתגרשים, השפה המסיתה בה נעשה שימוש במכתב והיעדר כל התנצלות מצד הנתבע. השופטת פסקה לתובע פיצויים בסך 25,000 ₪ לצד 8,000 ₪ הוצאות משפט, והורתה לפרסם את פסק הדין ללא שמות הצדדים כדי להגן על הקטין המעורב.