ת"א 29064-07-15

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט ביקשו התובעים פיצויים בגין הפקעת שבע חלקות קרקע בשנים 1962 ו-1976. הפקעות אלה בוצעו לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. החלקות, שהיו בעבר בבעלותו של המנוח חוסיין אחמד מוחמד עאבד, היו נתונות לסכסוכי בעלות שהתובעים היו צריכים להוכיח כדי לתבוע פיצויים. בית המשפט הכיר בתובעים כיורשים חוקיים לאחר שבחן ראיות, לרבות צווי ירושה ומסמכי רישום שאימתו את זיקתם למנוח. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב חישוב הפיצויים, ובפרט שיעור ואופן החישוב, ובמרכזה שווי השוק המשתנה של הקרקע ודמי השימוש בה לאורך זמן. התובעים דרשו פיצוי לפי השיטה החלופית הגבוהה יותר לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות, הנוגעת להפסד דמי חכירה. בית המשפט ניתח את הערכות המומחים של שני הצדדים, תוך הבעת העדפה להערכת שווי מקרקעין מבוססת השוואה של שמאי הנתבע. עם זאת, היא קבעה כי שיעור דמי השימוש יעמוד על 6%, לעומת 5% שהציע השמאי הנתבע, בהתאם למקובל בשוק ולעסקאות. פסק הדין הסופי העניק לתובעים 1,674,646 ₪ בתוספת הוצאות משפט והוצאות משפט, בהתבסס על חישוב אמין של דמי שכירות אבודים בשיעור הגבוה יותר וממצאי שווי השוק של השמאי.