ת"א 12200-05-17

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2015, תבע את הנתבעת – מבטחת רכב ההסעה – לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התובעים טענו כי נגרמו להם נזקי גוף ותבעו פיצויים בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, כאב וסבל והוצאות רפואיות. עם זאת, השופט מצא כי התובע לא הצליח לצמצם את הנזק בכך שניסה באופן סביר לחזור לעבודה. השופטת ציינה כי נכותו הרפואית של התובע – 12.125% זמנית ו-7.5% קבועה – לא חרגה מחוות הדעת הרפואיות שהוצגו ויוחסה בחלקה למצבו הרפואי הקודם של התובע. יתר על כן, בחירתו של התובע שלא לעבוד במשך שנים לאחר התאונה, למרות שהמשיך לעבוד במשך שנתיים לאחר התאונה, גרמה לכך שהיה מחסור בנתונים מהימנים להערכת ההשפעה התפקודית באופן מדויק. לפיכך, קבעה השופטת כי נכותו התפקודית של התובע תואמת את נכותו הרפואית. בגין הפסדי השכר בעבר פסק בית המשפט 40,000 ₪, סכום הנמוך מההפסד בפועל הנתבע בשל אי הפחתת הנזקים על ידי התובע. עוד קבעה השופטת כי אובדן השתכרות עתידי יעמוד על 127 אלף שקל, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה על 3,000 שקל ועזרה מאחרים בעבר ובעתיד ב-20 אלף שקל. בנוסף, הנזק הלא ממוני נקבע על 18,000 ₪. סך הפיצויים שנפסקו עמד על 208 אלף שקל. עם זאת, מאחר שתביעת התובע בגין תאונת עבודה אושרה על ידי המל"ל, ניכתה השופטת מסכום זה את סך התשלומים שהתקבלו מהמל"ל – 26,118 ₪. לפיכך, חויב הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך 178,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד והחזר הוצאות. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, תוך שמירה על זכות הערעור.