ע"א 57677-03-15

תקציר

המערערת, בתה של אישה מאושפזת, ערערה על ההחלטה כי היא חייבת באופן אישי בתשלום דמי האשפוז החודשיים עליהם התחייבה במכתב עליו חתמה. המערערת טענה כי מאחר שהיא פטורה מהשתתפות בדמי האשפוז בשל מצבה הכלכלי, המשיב אינו יכול לגבות ממנה את האגרה. המשיב טען כי המערערת חתמה על הוראת קבע וכתב התחייבות, ומעשיה בחוסר תום לב – משיכת כספים מחשבונה של אמה – הובילו לאי תשלום אגרות. בית משפט קמא הסכים עם המשיב, והוביל לערעור הנוכחי. השופטים הסכימו עם המשיב כי אין זהות בין הפטור של המערערת מהשתתפות בדמי האשפוז לבין חתימתה על כתב ההתחייבות. כתב ההתחייבות נחתם על מנת להבטיח את הוראת הקבע ולהבטיח את תפקודה התקין של המערערת כמיופה כוח בחשבון אמה. השופטת למלסטריך-לטר הציעה להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא כדי לקבוע אם התקבולים החודשיים בחשבונו של המנוח מספיקים לכיסוי התשלום החודשי. השופט טובי חלק על כך, והדגיש כי המערערת מעולם לא טענה אחרת וכי מעשיה מעידים על חוסר תמימות. השופטים הדגישו כי חובתה של המערערת נבעה מתפקידה כמיופה כוח ולא כבת משפחה. הם הסכימו כי הבנתה של המערערת את אחריותה ברורה וכי יש לשקול מחדש את כתב ההתחייבות למקרים עתידיים. השופטת נאות פרי הציעה כי אין לפתוח את התיק מחדש, שכן טענות המערער חסרות שחר במקרה ספציפי זה. הערעור נדחה, ושני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאותיו זה של זה.