סע"ש 16566-10-18

תקציר

התובע, עובד לשעבר של הנתבעת, תבע את הנתבעת בגין שעות נוספות שלא שולמו, השבת ימי חופשה וחופשה, דמי חגים, פיצויי פיטורים, תקופת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בתוך כך, הנתבעת טענה כי התובע עבד אצלה מספטמבר 2015 עד אוגוסט 2017, למעט הפסקה מינואר עד מרץ 2017. עוד טען הנתבע כי התובע התפטר באוגוסט 2017 עקב גיוסו לצבא וחזר לעבודה בחודשים מרץ-אפריל 2018. בית המשפט מצא כי התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת באפריל 2015 ועבדה אצלה עד השבוע הראשון של אפריל 2018. עבודתו חולקה לשלוש תקופות: מאפריל 2015 עד דצמבר 2016, מאפריל 2017 עד אוגוסט 2017, וממרץ עד השבוע הראשון של אפריל 2018. עוד ציינה השופטת כי מאחר והתובע היה נער עובד במשך רוב שנות עבודתו, חל עליו חוק עבודת נוער תשי"ג-1953. השופט פסק לטובת תביעת התובע לגמול שעות נוספות, אך קיבל את חישוביו באופן חלקי בלבד. התובעת הייתה זכאית לגמול שעות נוספות בגין 20 משמרות כפולות בשנה, שהתרחשו במהלך חופשת הקיץ, בשיעור של 25 ש"ח לשעה עבור השעתיים הראשונות ו-132 ש"ח עבור שמונה השעות הבאות. סך גמול השעות הנוספות עמד על 2,363 שקל. עוד קבעה השופטת כי התובעת זכאית לפדיון של 12.62 ימי החלמה, שהסתכמו ב-1,049 ש"ח, ו-20.83 ימי חופשה, שהסתכמו ב-1,098 ש"ח. באשר לדמי החגים, הסכימה השופטת עם הודאת הנתבעת בחבות למשך 18 יום והורתה לנתבעת לשלם לתובע 2,661 ש"ח. השופטת קבעה כי התובע לא הוכיח כי פוטר וכי טענתו לפיטורים גזעניים אינה מבוססת. למרות שהתנהגותו של התובע הצדיקה פיטורים, השופט החליט כי כוונת הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים נחשבת כסימן לתום לב. לפיכך, פסק בית הדין לתובע פיצויי פיטורים בסך 1,850 ש"ח. השופטת דחתה את טענות התובעת לתקופת הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין מחוסר ראיות. בסופו של דבר, הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 9,021 ₪. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם מאחר שהיה הבדל ניכר בין התביעה לבין הפסק בפועל, ובשל גילו הצעיר של התובע, תקופת עבודתו ונסיבות אישיות אחרות.