רמ"ש 48940-03-20

תקציר

פסק הדין עוסק במקרה מורכב ורגיש של ניכור הורי, ומדגיש את הנזק הנפשי והנפשי הקשה שהוא עלול לגרום לקטין. בית המשפט מבחין בין סירוב לקשר, שיכול לנבוע מסיבות לגיטימיות כגון התעללות, לבין ניכור הורי, שהוא הסתה של הורה אחד נגד ההורה השני ללא הצדקה. במקרה דנן, בית המשפט מצא כי האם אחראית לניכור הורי חמור, תוך שהוא מציין את מעשיה שעודדו את הקטינה לנתק את יחסיה עם אביה. למרות הקשר הנרחב הקודם, הניתוק הפתאומי והמוחלט, נטול כל אירוע מהותי, הצביע על ניכור מכוון. תמיכתה של האם בניתוק הילד מהאב, חוסר שיתוף הפעולה עם הטיפול ואף ההאשמה הבלתי מבוססת בהטרדה מינית נגד האב תמכו אף הם בהחלטת בית המשפט. בית המשפט הדגיש את החשיבות הקריטית של אבחון והתערבות מהירים בזיהוי ניכור הורי למניעת נזק בלתי הפיך. הסנקציות שהוטלו על האם כללו קנסות כספיים, שלילת רישיון נהיגה ואחריות מלאה להוצאות הטיפול. ההחלטה מדגישה את חובתם של הורים משמורנים לטפח ולחזק את הקשר של ילדיהם עם שני ההורים. בנוסף, היא מדגישה את חשיבות ההתחשבות בזכויותיו העצמאיות של הקטין ואת הצורך בפתרונות טיפוליים המערבים את כל הצדדים לשיקום הקשר הורה-ילד. בית המשפט גם הזהיר מפני הסלמה אפשרית בסנקציות אם האם תמשיך באי שיתוף הפעולה, ובכך אותת על עמדה ברורה נגד הניכור ההורי והשפעותיו המזיקות.