רע"א 43197-12-25

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף, המתמקד בעקרונות משפטיים ובחידושים, על בסיס החומר שסופק בלבד: **ניתוח משפטי: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין צירוף חוות דעת משלימה** **הקדמה** בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה לצירוף חוות דעת רפואית משלימה. עניינה של הבקשה הוא בשאלה האם יש לאפשר למערערות להגיש ראיה נוספת, שהיא חוות דעת משלימה, בשלב מתקדם של הליכי ההוכחות בתביעת נזיקין בגין תאונת עבודה. **העובדות והרקע** המשיבים, עזבון המנוח, הגישו תביעת נזיקין נגד המבקשות (להלן: המערערות) בגין מותו בתאונת עבודה. במהלך הדיון, התגלה כי למנוח הייתה היסטוריה רפואית שייתכן והייתה משפיעה על תוחלת חייו. בית המשפט המחוזי התיר הגשת חוות דעת בעניין זה. בהמשך, לאחר דחיות של דיוני הוכחות, התיר בית המשפט לצדדים להגיש ראיות נוספות. המערערות ניצלו זאת והגישו חוות דעת משלימה, המתייחסת לנכותו של המנוח עובר לתאונה והשלכותיה על פוטנציאל השתכרותו ותוחלת חיי העבודה שלו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לצירוף חוות הדעת, בנימוק שמדובר בחוות דעת רפואית שהייתה צריכה להיות מוגשת בשלב מוקדם, ושאין להצדיק את הגשתה בכך שהותר למשיבים להגיש ראיות נוספות, שכן היא משנה את חזית המחלוקת. **טענות הצדדים** המערערות טוענות כי דחיית הבקשה תמנע מהן להוכיח את שיעור הנכות של המנוח עובר לתאונה, ובכך תשפיע על חישוב הנזק. הן מדגישות כי מצבו הרפואי של המנוח עובר לתאונה היה במחלוקת מראשית ההליך, וכי התיר בית המשפט למשיבים להגיש ראיות נוספות מחייב יחס שוויוני גם כלפיהן. לטענתן, חוות הדעת אינה בגדר שינוי חזית, וגם אם לא הוגשה כנדרש, יש לאפשר הגשתה לצורך חקר האמת. המדינה תומכת בעמדתן. המשיבים מתנגדים, וטוענים כי צירוף החוו"ד בשלב זה יסרבל ויאריך את ההליכים. הם אף טוענים כי החוו"ד אינה מתייחסת לשיעור הנכות, וכי הבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט לאור החלטות קודמות של בית המשפט המחוזי. **דיון והכרעה** **1. סמכות לדיון בבקשת רשות ערעור כערעור** השופטת וילנר מפעילה את סמכותה לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ודנה בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור. החלטה זו מוצדקת, שכן דחיית הדיון בבקשה עד למתן פסק דין סופי עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים ולגרום לנזק. הדבר נובע מכך שקביעת גובה הנזק תלויה בנתונים אודות הנכות המוקדמת של המנוח, והיעדרם עלול להוביל לפסק דין שאינו משקף את הנזק האמיתי. **2. העיקרון של חקר האמת וזכויות הדין הראייתי** עקרון יסוד בדיון אזרחי הוא חקר האמת. במקרה זה, קביעת שיעור הנכות של המנוח עובר לתאונה הינו נתון מהותי להכרעה בחישוב הנזק. השופטת מדגישה כי בניגוד לטענת המשיבים, חוות הדעת המשלימה אכן מתייחסת לשיעור הנכות (25%) ומבססת זאת על תקנות הביטוח הלאומי. לפיכך, יש מקום לאפשר את הגשתה לצורך בירור מקיף של המחלוקת. **3. איזון בין עקרונות דיוניים לחקר האמת** השופטת מכירה בכך שהמערערות יכלו להגיש את חוות הדעת בשלב מוקדם יותר, וכן כי הגשתה בשלב זה עלולה לסרבל את ההליך ולחייב את המשיבים להגיש חוות דעת משלימה משלהם ולהמשיך את הדיונים. עם זאת, היא קובעת כי בהתחשב במהות הנתון (נכות מוקדמת המשפיעה על הנזק), ובכך שהנושא היה במחלוקת מראשית הדרך, יש להעדיף את חקר האמת. **4. חידוש/הדגשה: השתת הוצאות כתרופה למחדלים דיוניים** כאשר בית המשפט מחליט לאפשר הגשת ראיה בשלב מאוחר, הוא מכיר במחדלים הדיוניים של הצד שמבקש את ההיתר. במקרה זה, השופטת קובעת כי התרופה למחדלים אלה (והנזקים הדיוניים שייגרמו למשיבים) תהיה בהטלת הוצאות מתאימות על המערערות, שישקפו את מחדליהן ואת הנזקים שייגרמו למשיבים. זוהי דוגמה לאופן שבו מערכת המשפט מנסה לאזן בין הצורך בחקר האמת לבין הצורך בשמירה על סדר דיוני ויעילות. **5. חידוש/הדגשה: אכיפת כללי הליך – הטלת הוצאות על המשיבים** בנוסף, השופטת מטילה הוצאות על המשיבים (בסך 2,000 ש"ח) לנוכח התנהלותם, אשר כללה הגשת השלמת טיעון מפורטת ללא אישור בית המשפט, במקום להשיב בקצרה להצעת בית המשפט. הדבר מדגיש את החשיבות שבית המשפט מייחס להקפדה על הליכים ותקשורת תקינה עם בית המשפט. **6. שינוי חזית** טענת המשיבים בדבר "שינוי חזית" נדחתה למעשה. השופטת מציינת כי מצבו הרפואי של המנוח לפני התאונה היה במחלוקת עוד בתחילת הדרך. לכן, הגשת חוות דעת משלימה המתייחסת לכך אינה מהווה שינוי מהותי של עמדות הצדדים, אלא הרחבה והעמקה של טיעונים קיימים. **סיכום** ההחלטה במקרה זה מציגה דגש על עקרון חקר האמת, תוך הכרה בכך שישנם מקרים חריגים שבהם יש לסטות מהליכים דיוניים רגילים, במיוחד כאשר מדובר בנתונים מהותיים להכרעה בנזק. חידוש מרכזי הוא השימוש בהשתת הוצאות ככלי לאיזון בין מחדלים דיוניים לבין הצורך להגיע להכרעה צודקת. בנוסף, ההחלטה מדגישה את חשיבות ההקפדה על הליכים ותקשורת מול בית המשפט, כפי שבא לידי ביטוי בהטלת הוצאות על המשיבים.