ת"א 27677-12-24

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את בקשת המבקשת לסעד ביניים בדמות עיכוב ביצוע פסק דין קודם נגד בעלה, שעניינו מינוי כונס נכסים למכירת דירתם המשותפת. השופט סיפק נימוקים רבים להחלטה זו. ראשית, הבקשה הוגשה באיחור ניכר, אשר כשלעצמו מצדיק דחייה. שנית, גם בהתעלם מהשיהוי, לא הצליח המבקש להוכיח עילת תביעה לכאורה. בעוד היא הסתמכה על תקדים (מקרה קובשי) שנראה כי תמך בעמדתה, תקדים סותר אחר (מקרה פרמינגר) הפחית משמעותית את סיכויי ההצלחה שלה. השופט לא השתכנע מטיעוני המבקש שניסו להבחין או להפוך את תקדים פרמינגר. בנוסף, מאזן הנוחות נטה מאוד לטובת המשיב. מכירה כפויה של הדירה כנכס ריק תניב מחיר גבוה בהרבה, וייטיב הן עם המבקש, שיקבל סכום משמעותי לאחר המכירה, והן עם המשיב, הממתין לאכיפת פסק הדין מאז שנת 2006. מצבו הכלכלי של המשיב והחוב הכבד הכרוך בכך הכבידו אף הם על המבקש. זאת ועוד, זכותו של המבקש לדיור זמני כבר נדונה בהליך נפרד. ככלל, הגיעה השופטת למסקנה כי דחיית הבקשה היא דרך הפעולה הראויה יותר, חרף פוטנציאל היתירות של ההליך העיקרי, בשל הנטייה הברורה של נוחות וסיכויי הצלחה לטובת המשיב. המבקש חויב לשאת בהוצאות המשיב.