רע"ב 3225/22

תקציר

במקרה שנדון בפני השופט נ' סולברג, דן בית המשפט העליון בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שהתירה לעציר תומר אליאב, המואשם בשורה של עבירות סחר בסמים, להשתתף בברית המילה של בנו בבית הוריו בפיקוח שירות בתי הסוהר. בתחילה קיבל בית המשפט באופן חלקי את בקשתו של תומר למרות התנגדות שב"ס, שהדגישה סוגיות פרוצדורליות וסיכונים ביטחוניים פוטנציאליים בשל מעורבותו של תומר בכנופיות פשע וסכסוכים מתמשכים. בשב"ס טענו כי תומר לא מיצה את ההליכים המתאימים לבקשה כזו והדגישו את המסוכנות הנשקפת מארגוני הפשיעה שלו, ועמדו על כך שבקשות כאלה צריכות לעבור במסלול פלילי ולא במסלול מנהלי. בית המשפט העליון מצא פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי הן מבחינה פרוצדורלית והן מבחינה מהותית. מבחינה פרוצדורלית, הדו"ח הדגיש את החשיבות של קיום תהליכים מבוססים, והדגיש כי כישלונו של תומר להתקדם תחילה במסלול הפלילי – הכולל דרישות פרוצדורליות ספציפיות לעצורים המבקשים לצאת לחופשה – היה מחדל משמעותי. באופן מהותי, בית המשפט העליון הדגיש את הסיכונים הכרוכים בשחרורו הזמני של תומר, נוכח קשריו הפליליים ומצבו הנפיץ, העלולים לסכן אותו ואת הציבור, לרבות את אנשי הליווי. בית המשפט ציין כי דו"חות מודיעיניים אישרו את הסיכונים הגבוהים, ומכאן החליט כי מאזן האינטרסים ושיקולי הבטיחות מצדיקים דחיית החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון הציע לקיים את האירוע בין כותלי הכלא כפשרה שתאפשר את השתתפותו של תומר מבלי לפגוע בביטחון. עם זאת, לאחר הסכמה ראשונית, חזר בו בא כוחו של תומר מאוחר יותר מהסכמתו להסדר זה. בעקבות זאת קיבל בית המשפט העליון את ערעור שב"ס, חיזק את הפרוטוקולים הפרוצדורליים ונתן עדיפות לשלום הציבור, ופסק נגד שחרורו הזמני של תומר בגין האירוע.