ע"א 684/76

תקציר

בית המשפט העליון התייחס למקרה של קריסת בית בטבריה, וייחס את האשמה במידה רבה לקבלנים, המשיבים 13-10, שביצעו עבודות חפירה ללא אמצעי זהירות נאותים להגנה על יסודות המבנה. בית המשפט הדגיש כי רשלנות מצד אחרים אינה פוטרת את הקבלנים מאחריות אם יכלו לצפות את הנזק שנגרם כתוצאה מכך. יתר על כן, אנשי מקצוע חבים חובת זהירות לאנשים שעלולים להיפגע ממעשיהם. רשלנותו של מהנדס העיר הודגשה כגורם תורם, שהרחיב את האחריות על עיריית טבריה. למרות שהוזהר בתחילה מפני הסיכונים הפוטנציאליים, אמצעים נאותים לא נאכפו, והכשלים המבניים שנגרמו בסופו של דבר הובילו לנפגעים ולנזק משמעותי לרכוש. נקבע כי קבלני המשנה, המשיבים 15 ו-16, אינם אחראים מאחר שמילאו אחר הנחיות ללא שיקול דעת עצמאי לגבי נהלי הבטיחות. המדינה, למרות שיזמה את בניית המקלט, לא הייתה אחראית מכיוון שלא הייתה מעורבת ישירות בשלב הביצוע. האדריכל, המהנדס אייל, נמצא רשלן בכך שלא יישם אמצעי פיקוח נאותים במהלך הבנייה. פסק הדין הבהיר כי תיחום האחריות בין הצדדים המעורבים אינו פוטר רשלנות אם לא ננקטו אמצעי זהירות סבירים. פסק הדין הדגיש את האחריות החוקית של קבלנים, רשויות מוניציפליות ואנשי מקצוע מפקחים בהפחתת סיכוני בנייה צפויים.