ערר 1139/23

תקציר

פסק הדין דן בסמכותה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים לאשר הוספת מרפסות למבנים קיימים, כמפורט בתכנית 62. על פי תוכנית זו, לוועדה שיקול דעת לאשר מרפסות בעומק של עד 1.5 מטר, הנחשבות לזכות מותנית. ועדת הערר מדגישה כי יש להפעיל שיקול דעת זה תוך התחשבות בהשפעה על כלל דיירי הבית המשותף ואיזון האינטרסים שלהם. במקרה זה, הוועדה מקבלת את עמדת הוועדה המקומית כי תוספת מרפסת היא תכנון ראוי, מה גם שהמבנה אינו בתחום העיר ההיסטורית והתכנון עומד בהנחיות אדריכליות. פסק הדין מתייחס גם לזכויות הקנייניות ולהסכמה הנדרשות לבניית מרפסות ברכוש משותף, ומציין כי מוסדות התכנון נמנעים בדרך כלל מהכרעה בשאלות קנייניות. הוועדה מוצאת כי המבקשים הציגו תמיכה קניינית מספקת והסכמה מצד דיירי הבניין. בנוסף, פסק הדין דן בהיבטי בנייה, לרבות יציבות המבנה, אינסטלציה קיימת ושיקולים אסתטיים, וקובע תנאים להוצאת היתר הבנייה בעניינים אלה. היא מסכמת כי יש לדחות את הערעור באופן עקרוני, בתנאים מוגדרים, ומדגישה כי ההחלטה אינה כרוכה בקביעות קנייניות כלשהן.