ה"מ 5626/86

תקציר

חברת החשמל פרסמה מכרז לבנייה וקיבלה את הצעתה של חברת לוי קבלני בניין בע"מ (לוי), אשר העמידה ערבות בנקאית מבנק הפועלים בע"מ. לאחר שלוי נסוג מהפרויקט, דרשה חברת החשמל את פירעון הערבות הבנקאית. לוי ביקש וקיבל צו מניעה זמני האוסר על ההחזר, אך בהמשך ביטל אותו. במקום לערער על הביטול, הגיש לוי בקשה לצו עיקול זמני על כספי הערבות הבנקאית, שניתן אך נשמר בסוד מחברת החשמל. חברת החשמל גילתה את הצו וביקשה את ביטולו, בקשה שנדחתה על ידי הערכאה הנמוכה יותר אך התקבלה על ידי בית המשפט העליון. פסק הדין הדגיש את אופיין האוטונומי של הערבויות הבנקאיות ואת משמעותן בעסקאות מסחריות, והתיר עיקול זמני רק במקרים נדירים של הונאה חמורה. בית המשפט הבחין בין צווי מניעה זמניים לבין צווי עיקול זמניים, והדגיש כי האחרונים מכירים בזכותו של הנהנה בנכס. התנהלותו של לוי נקבעה כבלתי ראויה בכך שלא גילה את צו העיקול, וגררה בו הוצאות עונשיות. פסק הדין אישר את החיוב העצמאי שנוצר על ידי ערבויות בנקאיות אוטונומיות, תוך החלת כללים נוקשים להפסקת תשלומן, ודחה את ההבחנות בינן לבין אשראי דוקומנטרי. חברת החשמל לא נחשבה שוות ערך לבנקים לצווי עיקול בשל נכסיה הלא נזילים. מעשיו של לוי לא נחשבו לניצול לרעה של ההליך, אך הסתרתו זכתה לגינוי והובילה לעלויות. ההחלטה קיבלה את הערעור, ביטלה את צו העיקול הזמני והורתה לבנק להחזיר את כספי הערבות לחברת החשמל, תוך הטלת הוצאות על לוי.