דב"ע מט/74 - 0

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה שדחה את תביעת התובעים לקבלת קצבת שאירים עבור כל אחד מהוריהם שנפטרו. התובעים, שהתייתמו בתאונה, טענו כי פסק הדין הקודם עליו הסתמך בית המשפט קמא התבסס על פרשנות שגויה של החוק. המוסד לביטוח לאומי, לעומת זאת, תמך בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קבע כי יש לבטל את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. דעת הרוב פירשה את הוראות הדין הרלוונטיות באופן שונה מהפסיקה הקודמת, תוך התחשבות בזמנים המשתנים ובתפיסות החברתיות. הם סברו כי מטרת המחוקק והביטוח הסוציאלי מצדיקה סטייה מהפסיקה הקודמת כדי למנוע עוול ליתומים. בנוסף, דעת הרוב סברה כי חוק הבטחת הכנסה אינו משפיע על התוצאה, שכן הוא משרת תכלית שונה מחוק הביטוח הלאומי. לבסוף, בית המשפט קבע כי יש להימנע במידת האפשר מכל פרשנות של החוק העלולה לפגוע בפגיעים, ולפיכך על התובעים לקבל כל אחד מהתובעים קצבת שאירים עבור שני הוריהם. שופט חולק סבר כי פסק הדין הקודם היה נכון ואין לסטות ממנו, שכן הוא מתיישב עם המשמעות הרגילה של הוראות החוק הרלוונטיות.