רע"א 10560/07

תקציר

מקרה זה מדגים את העיקרון השיפוטי לפיו בתי משפט בערכאות גבוהות יותר מפגינים בדרך כלל ריסון שיפוטי בכל הנוגע להערכה מחדש של ממצאים עובדתיים שנעשו על ידי ערכאות נמוכות יותר, במיוחד כאשר ממצאים אלה מעוגנים בהערכות מהימנות. בקשת רשות הערעור של המבקשת מתמקדת בטענה כי נפלה טעות עובדתית ברורה, במיוחד בנוגע לקביעה האם ניתן לייחס את פגיעותיה לתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים הרלוונטי. העיקרון המשפטי המרכזי העומד על כף המאזניים נוגע להבחנה בין "אמת עובדתית" לבין "אמת משפטית", דוקטרינה ארוכת שנים במשפט הישראלי ובמשפט המקובל. **עקרונות ויסודות משפטיים** - *כבוד לממצאי בית משפט נמוך:* בתי המשפט מקיימים את העיקרון שקביעות עובדתיות, במיוחד הקשורות למהימנות, נמצאות בעיקר בסמכותו של בית המשפט קמא. ערכאות הערעור נמנעות בדרך כלל מניחוש שני, אלא אם כן נפלה טעות ברורה וגלויה, אמת מידה המעוגנת היטב בפסיקה (ראו למשל, בג"צ 391/85 מדינת ישראל נ' י., פ"ד מ(3) 44 (1986)*). - *תקן "מאזן ההסתברויות":* בתביעות אזרחיות, על המבקשת להוכיח את טענתה על בסיס שגרסתה לעובדות סבירה יותר מאשר לא ("מאזן ההסתברויות"). בתי המשפט לערעורים נוטים לכבד את הערכות בתי המשפט הנמוכים יותר לגבי אמינות העדים, אלא אם כן יש טעות ניתנת להוכחה. - *אמת עובדתית לעומת אמת משפטית:* העיקרון מבחין בין דיוק עובדתי ("אמת עובדתית") לבין הסתפקות משפטית ("אמת משפטית"). תפקידם של בתי המשפט הוא לקבוע אם עובדות מוכחות על פי אמות מידה משפטיות, ולא לשקול מחדש ראיות על סמך תפיסותיהם שלהם לגבי מה "נכון" במובן המוחלט. **חידושים משפטיים וגישות בית משפט** - *היקף מגביל של ביקורת ערעור:* מקרה זה מאשר מחדש את החידוש השיפוטי של הגבלת התערבות הערעור לטעויות משפטיות ברורות או אי דיוקים עובדתיים ברורים. גם במקרים בהם העדויות סותרות, בתי המשפט מדגישים כי הערכות מהימנות הן בראש ובראשונה תוצר של התרשמותו הישירה של בית המשפט קמא. גישה זו מונעת מערכאת הערעור להפוך ל"משפט שני" ומעודדת ודאות משפטית ויעילות שיפוטית. - *הערכת הראיות בכללותן:* בתי המשפט מדגישים את החשיבות של הערכת מכלול הראיות ולא עובדות בודדות, ומדגישים את הגישה ההוליסטית בבירור עובדות. זה עולה בקנה אחד עם עקרונות מתפתחים בביקורת שיפוטית, המעדיפים לכבד את תהליך בירור העובדות אלא אם כן קיימת עילה ממשית להתערבות. - *תפקידן של חוות דעת מומחים:* המקרה ממחיש את הקבלה והמשקל השיפוטי שניתן לחוות דעת מומחים, במיוחד כאשר הן תומכות בעדויות עדים מהימנות, כפי שהוכרו במשפט הישראלי (*ראו למשל, ע"פ 745/78 ר' נ' ר., פ"ד לג(4) 641*). בתי המשפט מכירים בכך שפסקי דין של מומחים הם חלק בלתי נפרד מהמטריצה העובדתית ומהערכת הראיות. **מסקנה** החידוש המשפטי במקרה זה מדגיש את העמדה השיפוטית לפיה על ערכאות הערעור לנקוט זהירות ואיפוק בבחינת ממצאים עובדתיים. הוא מדגיש את העיקרון לפיו פסקי דין מהימנים הם מטבעם נחלתו של בית המשפט קמא, שיש לו יתרון של התבוננות ישירה בעדים. ההבחנה בין אמיתות "עובדתיות" ו"משפטיות" מחזקת את ההיררכיה השיפוטית ושומרת על שלמות בירור העובדות ברמת המשפט. כתוצאה מכך, שאלות של מהימנות ודיוק עובדתי חסינות בדרך כלל מפני הערכה חוזרת של ערעור אלא אם כן הוכחו טעויות ברורות, ובכך מטפחות עקביות, יציבות ויעילות שיפוטית בשיפוט אזרחי.