ת"א 6077-04-22

תקציר

פסק הדין דן בתביעה לדמי שימוש הולמים בחלקת קרקע בבעלות פרטית המשמשת מועצה מקומית כדרך שלא כדין. בית המשפט פוסק לטובת התובעים, תוך הכרה בזכותם לקבלת דמי שימוש לשנים 2012-2021, בסך כולל של 242,533 ₪, המחושבים על פי שווי הקרקע וייעודה. שווי הקרקע נקבע על פי הערכת המומחה שמונה על ידי בית המשפט, כאשר חלק מהסטיות מפורטות בפסק הדין. קביעתו של המומחה לגבי היקף שטח הדרך מתקבלת, ובית המשפט מחשב את דמי השימוש המתאימים בהתאם. בית המשפט מבחין בין הפיצוי שקיבלו התובעים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה לבין דמי השימוש, ומסביר כי מדובר בשני עניינים נפרדים. בנוסף, בית המשפט מתייחס לתקופת ההתיישנות ומגיע למסקנה כי תביעת התובעים מותרת על סמך הרשות לפצל סעדים שניתנו בפסק דין קודם. לבסוף, נפסקים לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.