ת"א 50565-03-20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך בין בני זוג שרצו להביא ילד לעולם באמצעות פונדקאות לבין חברה המציעה ליווי להליכים מסוג זה. החברה כשלה לכאורה בקיום הבטחותיה, מה שהוביל להליך פונדקאות כושל ולמצוקה כלכלית ורגשית משמעותית עבור התובעים. הנתבעת ביקשה לעכב את ההליך בבית המשפט לטובת בוררות, כאמור בחוזה. בית המשפט נדרש להכריע האם תניית הבוררות בחוזה האחיד תקפה וניתנת לאכיפה. השופט קבע כי גם אם החוזה אכן אחיד, תניית הבוררות אינה מפלה ולכן תקפה. לדברי השופטת, הסעיף לא העניק יתרון בלתי הוגן למי מהצדדים ולא הרתיע את התובעים מנקיטת הליכים משפטיים. השופט הדגיש כי לבוררות, בהשוואה להליכים בבית המשפט, עשויים להיות יתרונות וחסרונות. יתר על כן, לא נמצאה כל ראיה למניעים נסתרים מצד הנתבע להתעקש על בוררות. מאחר וכל הדרישות החוקיות לבוררות יתקיימו, ההליך בבית המשפט יתעכב, והתיק יישלח לבוררות כאמור בחוזה. לצדדים ניתנה שהות להסכים על בורר, או בדרך אחרת, לפנות למוסד הבוררות של לשכת עורכי הדין לקבלת סיוע בבחירתו.