רע"א 6592/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין שניתן בתביעת לשון הרע. התביעה המקורית הוגשה נגד שני נתבעים, אך מאחר שהעניין נגד אחת הנתבעות, דניאלה, הוסדר מחוץ לכותלי בית המשפט, המוקד היה אך ורק בפרסומי המשיב על המבקש בפייסבוק. הרקע לתיק כרוך בכך שהמשיב הצטרף לשיחה בפלטפורמת המדיה החברתית, בה טענה דניאלה כי המבקש תקף אותה וכי מי שיישאר חבר שלו בפייסבוק כבר לא יהיה חבר שלה. המבקש תבע את השניים בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות, וזכה תחילה בפסק דין חלקי בבית משפט השלום שפסק לו פיצויים בסך 5,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט. לאחר מכן ערער המבקש על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, בטענה לפיצוי גבוה יותר ולהסרת פרסומי המשיב. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את הערעור, הגדיל את הפיצוי ל-10,000 ₪ אך לא הורה על הסרת הפרסומים, שכן המשיב הסכים להסירם אך נעדר יכולת טכנית לעשות כן. בקשתו המאוחרת יותר של המבקש רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון נדחתה. פסק הדין הדגיש את תפקידן של הערכאות הנמוכות בקביעת עובדות וביישום החוקים הקיימים וקבע כי הסוגיות שהועלו אינן מהוות עיוות דין או שאלות משפטיות עקרוניות. השופט סבר כי פסיקות הערכאות הקודמות היו הוגנות ונדיבות כלפי המבקש, ורמז כי ערעורו הנוסף היה מיותר. ככלל, בקשת רשות הערעור נדחתה, ולא חויבו בהוצאות נוספות מאחר שהמשיב לא הגיש תשובה.