ה"פ 1992-06-15

תקציר

מדובר בחברה העוסקת במסחר בביטקוין, אשר פתחה חשבון בבנק לאומי בשנת 2013 לצורך ביצוע פעולות הקשורות לעסקיה. הבנק מנע מהחברה לבצע מספר פעולות מהחשבון ואליו. החברה קיבלה תחילה את ההחלטה, אך בהמשך ערערה עליה והגישה תביעה. הבנק נימק את פעולותיו כלפי הלקוח בהיעדר רגולציה ופיקוח על המסחר בביטקוין, הסיכונים הפוטנציאליים להלבנת הון וחוסר היכולת לזהות את הלקוחות המעורבים בעסקאות. עוד טען הבנק כי הם הודיעו ללקוח בעל פה על מדיניותם בנוגע למסחר בביטקוין. הלקוח הכחיש זאת וטען כי פעל בשקיפות וכדין, וכי לבנק יש את כל המידע על עסקיו. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הבנק רשאי למנוע מהחברה לבצע פעולות הקשורות לביטקוין בחשבונה. השופט פסק לטובת הבנק וקבע כי החלטת הבנק סבירה, נוכח היעדר מסגרת רגולטורית ברורה והסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים במסחר בביטקוין, שבנק ישראל ורשויות מוסמכות אחרות התריעו מפניהם. עוד ציינה השופטת כי הבנק לא פעל באופן בלתי סביר כלפי הלקוח, שכן לא סירב לשירות באופן שרירותי, והחלטתו חלה על כל מי שביקש לפתוח חשבון למסחר בביטקוין. כמו כן, חובת הבנק לספק שירותים לא הייתה מוחלטת, ובמקרה זה עסקי החברה לא הושפעו מפעולות בלתי חוקיות או מרשלנות. עוד ציין השופט כי החלטת הבנק מובנת, בהתחשב בסיכונים הכרוכים במסחר בביטקוין, שלבנק לא היו אמצעים לנהל או למתן אותם. בפסק הדין הודגש כי החלטת הבנק הייתה עקרונית וסבירה, בהתחשב בנוף המשפטי והטכנולוגי הנוכחי, ועל כן הבקשה נדחתה. עוד קבעה השופטת כי ההחלטה אינה משקפת כל עוולה מצד החברה המבקשת והשאירה את נושא ההוצאות לשני הצדדים.