ת"א 24789/98

תקציר

פסק הדין של בית המשפט נסוב סביב תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, להם שילם המוסד לביטוח לאומי (המוסד) תגמולים. המחלוקת העיקרית נוגעת לחישוב הפיצויים שחב הנתבע למוסד. בית המשפט נתן תוקף להסכם פשרה המכיר בנזקיה של התובעת בסך 150,000 ₪, תוך ניכוי אשמתה התורמת והותיר אותה עם 100,000 ₪. שאלת המפתח היא האם יש לנכות את הרשלנות התורמת לפני או אחרי שיפוי המוסד בגין ההטבות ששולמו. לטענת המוסד, ניכוי רשלנות תורמת מסך סכום הנזק היא השיטה הראויה, אשר תבטיח כי התובע יקבל 100% מנזקיו והמוסד ישיב את מלוא הסכום ששולם. מנגד, הנתבעת טוענת כי יש לנכות את הרשלנות התורמת פעמיים - פעם אחת מסכום הנזק ופעם אחת מההחזר למוסד - כדי למנוע פיצוי יתר. השופט מצדד במוסד, ומדגיש כי עקרון הסוברוגציה מגביל את תביעת המוסד לסכום שהתובע זכאי לקבל, שהוא 100,000 ₪ במקרה זה. נימוקי השופט מבקשים לאזן בין זכויותיהם של כל הצדדים המעורבים, לרבות המוסד, התובע והנתבע. פסק הדין מחייב את הנתבע להשיב למוסד את ההטבות ששולמו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות נוספות ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪.