ת"א 748/06

תקציר

התובע, אלון זקן, והנתבעים, צבי ורוית ויליגר, ניהלו משא ומתן למכירת נכס שבבעלות התובעת. לאחר דיונים ראשוניים, גובש ב-20 בינואר 2006 מסמך המאשר את המכירה, מעניק לנתבעים 45 יום לבצע בדיקת נאותות ומתווה את תנאי המכירה לרבות מחיר של 360,000$ ואת מצגי המוכר. המסמך נחתם על ידי התובע בלבד. בעקבות זאת, הוחלפו מספר טיוטות של חוזה המכר בין עורכי הדין של שני הצדדים, כאשר סכום התמורה שונה מהסכום במסמך ינואר. המשא ומתן נכשל בסופו של דבר, ושני הצדדים רשמו הערות אזהרה על הנכס. התובע גם רשם על הנכס הערת אזהרה על שם אחיו, מרדכי זקן, שבית המשפט מצא כי היא מבוססת על מסמך מזויף. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה תוקפו של מסמך ינואר. בית המשפט קבע, כי המסמך, על אף שעמד בדרישת הכתב, אינו מהווה חוזה מכר מחייב או זיכרון כוונות בר אכיפה, שכן חסרים בו פרטים מהותיים והנתבעים לא חתמו עליו ולא סיפקו כל ראיה לקבלתם. יתר על כן, התנהלות הצדדים לאחר ניסוח המסמך הצביעה על חוסר סופיות ודיסקרטיות. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא ראו במסמך מחייב, שכן לא פעלו על פיו ולא חתמו עליו. בנוסף, קבע בית המשפט כי הערות האזהרה שנרשמו על ידי שני הצדדים אינן תקפות. הערת האזהרה של התובע, הרשומה על שם אחיו, התבססה על מסמך מזויף ולכן לא היה לה תוקף משפטי. גם להערת האזהרה של הנתבעים, שנגזרת ממסמך ינואר, לא היה מעמד משפטי, שכן למסמך זה אין תוקף. בית המשפט הורה למחוק את שתי הערות האזהרה מרישומי הנכס. כל נתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.