ע"א 2887/13

תקציר

בתיק ערעור מורכב זה, דן בית המשפט בשאלה האם העברת רכוש בין חייב למשיב תיחשב כהענקה פסולה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. בתחילה, הציע בית המשפט לקבל את הערעור ולהעביר את הדיון לבית המשפט לפשיטת רגל לבחינה נוספת של שאלות עובדתיות ומשפטיות מסוימות, החיוניות לפתרון הסכסוך. הסוגיה העיקרית התמקדה בשאלה האם העברת הנכס מהווה הענקה פסולה, שעלולה להיות בטלה כנגד הנאמן. על פי סעיף 96, מענק בטל אם המעניק פושט רגל תוך שנתיים, אלא אם כן תנאים הכרוכים בכושר פירעון ובתמורה יקרת ערך מוכיחים אחרת. בית המשפט הדגיש את סעיף 96(ג)(2), הפוטר מביטול מענקים שניתנו לקונים בתום לב תמורת תמורה יקרת ערך. מטרתו של סעיף 96 היא להגן על הנושים, ולהבטיח שנכסי החייב יהיו זמינים לכיסוי חובות ולא יופחתו באמצעות העברות מיותרות. בית המשפט בחן את טענות המשיב, ותהה האם ניתנה תמורה ממשית ובעלת ערך, ואם המשיב היה מודע למצוקתו הכלכלית של החייב. היו סתירות בעדותו של המשיב, בפרט לגבי סכום מחילת החובות בפועל תמורת הנכס ואם העסקה אכן בוצעה בתום לב. הפגמים הפרוצדורליים, היעדר ראיות תיעודיות בנוגע לחובות והימנעותו של בית המשפט מפשיטת רגל מלנתח את נחיצותם של מניעים להעברת רכוש ללא תמורה, עודדו את אישור הערעור. בית המשפט הדגיש את תפקידו של הנאמן בייצוג אסטרטגי של כל האינטרסים של הנושים ללא ניגוד עניינים. בעקבות זאת, הורה בית המשפט על בחינה מחודשת של התיק בבית המשפט לפשיטת רגל, תוך שהוא מורה על מעורבותו של כונס הנכסים הרשמי, וקבע בדיקה נוספת לגבי כדאיות עסקת המקרקעין הנדונה. הערעור התקבל, תוך הדגשת הפיקוח הפרוצדורלי והבטחת הגנה לכל הנושים המעורבים, ללא צו הוצאות.