בש"פ 2757/03

תקציר

הוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת להחרים שני כלי רכב ששימשו לביצוע עבירה המיוחסת למערערים של סחר בסמים מסוכנים במשקל של כ-60 ק"ג. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור בנימוק שהוא חייב את המערערים להעמיד ערבויות בנקאיות גבוהות באופן חריג - 100,000 ש"ח לבעל מרצדס ו-75,000 ש"ח לבעלת מאזדה - לשחרור כלי הרכב לפני תום המשפט. המערערים טענו כי סכומים אלה עלו על שווי השוק של כלי הרכב וגרמו להם למצוקה כלכלית, במיוחד נוכח השימוש בהם להובלת סחורות לעסקי הנעליים של המערערים. בנוסף, טען המערער מס' 2 כי לא היה מודע לשימוש הבלתי מורשה ברכבו וכי יש להגן עליו על פי הפקודה הרלוונטית. המדינה נימקה את ההחלטה בכך שהדגישה את הקשר בין חומרת העבירה לבין גובה הערבות, וקבעה כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לטענותיהם. לאחר ששקל את הטענות, קבע בית המשפט כי יש להפחית את סכומי הערבות הבנקאית ל-20,000 ש"ח למרצדס ול-25,000 ש"ח למאזדה. בית המשפט הדגיש את הצורך לאזן בין המידתיות, חומרת העבירה וחלקו של הנכס בה. הצו המחייב מינוי נהגים ספציפיים לכל רכב הוסר. יתר החלטות בית המשפט המחוזי נותרו בעינן. התנאים ששונו לשחרור כלי הרכב יבטיחו את זמינותם לחילוט אם יורשעו המערערים, תוך מיתון הפגיעה הכלכלית בהם. פסק דין זה משקף את האיזון העדין בין עשיית צדק לבין מזעור מצוקה מיותרת במקרים כאלה.