תמ"ש 19480/05

תקציר

התובעת, שהיא אלמנתו של המנוח, תובעת את עיזבון בעלה המנוח לפיצוי כספי בשל סירובו לתת לה גט במשך כעשרים שנה, בניגוד להחלטת בית הדין הרבני. התובעת נישאה לנתבע בשנת 1957 ונולדו לה שלושה ילדים. הנישואין היו אלימים ומתעללים, ובסופו של דבר התובע עזב את הנתבע והגיש תביעת גירושין בשנת 1977. עם זאת, הנתבע סירב לתת לה גט, למרות הוראת בית הדין הרבני. סירוב זה גרם לתובעת עוגמת נפש, פגיעה בפרטיותה ובאוטונומיה שלה, ומנע ממנה להינשא בשנית ולהוליד ילדים נוספים. התובע תובע ראשי נזקים שונים, לרבות נזקים לא ממוניים, נזקים ממוניים וסעדים הצהרתיים. בית המשפט פוסק לטובת התובעת ופוסק לה פיצויים לא ממוניים בסך 711,000 ₪, המחושבים לפי שיעור של 3,000 ₪ לחודש עיגון. כמו כן מורה בית המשפט לנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪. השופטת מדגישה את חומרת התנהלותה של המנוחה, אשר פגעה בזכויותיה של התובעת וגרמה לה סבל רב. ההחלטה נועדה לספק מידה מסוימת של צדק לתובע תוך התחשבות בהשפעה הפוטנציאלית על תוקפם של גירושין יהודיים (גיטין). השופט מציין כי החשש ל"גט מכוון" אינו קיים במקרה זה, שכן המנוח כבר אינו בין החיים, אך בכל זאת מפעיל מתינות בפסיקת פיצויים כדי להימנע מכל חשש כזה. תביעות התובע לפיצויים ממוניים וסעד הצהרתי נדחות מחוסר ראיות וויתור.