ע"פ 5316/13

תקציר

בפסק דין זה סקר בית המשפט שני ערעורים על גזר דינו של מערער שביצע מעשה אלים בכך שחתך את פניה של מתלוננת בסכין. שני הערעורים נדחו מאחר שבית המשפט לא מצא סיבה מהותית לשנות את גזר הדין המקורי, בטענה כי על ערכאת ערעור להתערב רק במקרים חריגים שבהם נפלה טעות יסודית בגזר הדין או סטייה משמעותית ממדיניות הענישה הראויה. בית המשפט ציטט תקדימים משפטיים קיימים וקבע כי רוב סמכות שיקול הדעת נותרת בידי בית המשפט הראשון, גם לאחר שינויי חקיקה שהוכנסו בתיקון לחוק העונשין 113. בפסק הדין נקבע כי עונשו של המערער היה סביר בהתחשב בחומרת העבירה ובאופי האלים של המעשה, שגרם למתלונן נזק בלתי הפיך. טענת המערער כי הנזק לא היה חמור נדחתה, שכן לא ניתן לרפא את ההשחתה שנגרמה לו. המערער ציין גם תחושת איום סובייקטיבית, שבית המשפט ציין כי מדובר במידע שנמסר לשירות המבחן אך לא נתמך או הוכח פורמלית בכתב האישום. הכללתה של תקיפה שאינה קשורה לכתב האישום זכתה לביקורת על כך שהיא עלולה להטעות ולנפח את תפיסת מעשיו של המערער, אם כי לא הייתה לה כל נגיעה למקרה זה. ההחלטה הסופית הייתה לקיים את גזר הדין, תוך מתן הנחיות להסגרתו של המערער לרשויות למאסר, שנקבעו ליום 1.1.2014.