ת"א 42273-05-16

תקציר

המחלוקת המשפטית המורכבת נסובה סביב הצהרת כוונות חתומה על ידי הנתבע, הנוגעת לזכויות קניין. על בית המשפט לקבוע האם המסמך מהווה התחייבות משפטית מחייבת ואם כן, מה טיבה של חובה זו, כמו גם מהן ההשלכות של אי עמידה. השופט מסיק כי הצהרת הכוונות מהווה חובה משפטית מחייבת, גם אם מותנית, התלויה בהתקיימותן של מספר התניות המפורטות בה. מאחר שאף אחד מהתנאים הללו לא התקיים, השופט קובע כי לנאשם הייתה זכות לבטל את ההצהרה. השופטת מדגישה כי הסברי התובעת לאי קיום התנאים אינם מספקים ואינם משכנעים. זאת ועוד, התנהלותו של התובע לאחר מכן, לרבות ניסיונותיו לשכנע את הנתבע למכור את הזכויות בנכס למשקיעים אחרים, מעידה על הסכמתו לביטול. לפיכך, התביעה לאכיפת הצהרת הכוונות נדחית. פסק דין זה אינו מונע מהצדדים לדון במחלוקות הכספיות שנותרו להם בערכאות המתאימות. למרות מצבו הכלכלי של התובע, השופט מורה לו לשאת בהוצאות הנתבעת, בסך 35,000 ₪, אם כי מופחת מסכום גבוה יותר עקב דחיית בקשת הנתבע לפיטורים על הסף.