ת"א 5066-01-20

תקציר

התובעת, עורכת דין במקצועה, תבעה את הנתבעת, לקוחתה לשעבר, על יתרת שכר טרחתה. שכר הטרחה חושב לפי שווי הנכסים שהשיגה הלקוחה בהסכם הגירושין, בשיעור של 10% בתוספת מע"מ. הלקוחה טענה כי כבר שילמה את רוב שכר הטרחה, והכחישה כי היא חייבת את הסכום שתבע עורך הדין. עוד טענה כי שילמה סכום נוסף של 76,850 שקל במזומן, שעורך הדין לא רשם ולא סיפק קבלה לגביו. עם זאת, עורכת הדין הכחישה זאת וסיפקה ראיות לכך שהיא הייתה מחוץ לעיר בזמן שהלקוח טען לביצוע התשלום. השופט פסק לטובת עורך הדין. גרסת הנתבע לאירועים לא הייתה עקבית ומתפתחת, בעוד שעדותו של התובע הייתה אמינה בדרך כלל. למרות שהתובע היה אחראי להסכם שכר הטרחה הלא ברור, השופט מצא כי המע"מ לא נכלל מלכתחילה ולכן אין להוסיף אותו כעת. השופטת חישבה את שכר הטרחה המגיע לה על סמך הסכם הפשרה אליו הגיעה הלקוחה עם בעלה לשעבר, והגיעה למסקנה כי הנתבעת חייבת לתובעת 57,836 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה משנת 2018. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין, הוצאות משפט והוצאות בסך 10,500 ₪.