ת"א 46247-06-19

תקציר

התובע, בעל דירה בבניין, תבע את שכנו מלמעלה, הנתבע, בגין נזקי רטיבות שנגרמו לדירתו כתוצאה מצנרת לקויה בדירת הנתבע. התובע טען כי הנזק נגרם משני מקורות בדירת הנתבעת: אבקת אמבטיה אטומה היטב וצינור ביוב שבור. הנתבעת טענה כי צינור הביוב הוא רכוש משותף שאינו באחריותה התחזוקתית. בית המשפט מינה מומחה אשר אישר כי נזקי התובע נגרמו כתוצאה מבריחת מים מדירת הנתבע. בית המשפט קבע כי התובע הצליח להוכיח כי נזקי הרטיבות בדירתו מקורם בדירת הנתבע. התובע עמד גם בנטל ההוכחה לביסוס רשלנות הנתבעת כלפיו, שכן הנתבעת לא תחזקה כראוי את מערכות האינסטלציה בדירתה, גם אם צינור הביוב נחשב לרכוש משותף. יתר על כן, בית המשפט מצא כי אדישותו של הנתבע וחוסר הדאגה לנזקיו של התובע אינם מתקבלים על הדעת. באשר לכימות הנזקים, קיבל בית המשפט את הערכת המומחה בסך 80,200 ₪ לשיקום נזקי הרטיבות, בתוספת 13,500 ₪ דמי שכירות אבודים, 618.65 ₪ ארנונה ו-5,850 ₪ בגין שכר טרחת שמאי התובע. כמו כן פסק בית המשפט לתובע 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש ו-7,046 ₪ בגין הוצאות משפט. הנתבע חויב לשלם סכומים אלה, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 13,000 ₪, בתוך 30 יום. התביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבע נדחתה, וכל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות הקשורות בה.