ת"צ 34138-05-12

תקציר

תביעה ייצוגית הוגשה נגד עירייה, בטענה שגבתה מהתושבים תשלום יתר בארנונה. התובעים טענו כי העירייה גובה תשלום עבור כל חלק של מ"ר כמ"ר שלם, דבר שגרם לתשלום יתר. לדוגמה, נכס שנמדד ב-66.82 מ"ר חויב עבור 67 מ"ר. התביעה ביקשה החזר בגין תשלומי יתר אלה. תביעות דומות רבות הוגשו נגד רשויות שונות מאותה עילה. בית המשפט עיכב את הדיון במקרה הספציפי הזה עד שבית המשפט העליון פסק במקרה דומה, עמר נ' עיריית חדרה, שעסק בחוקיות עיגול שטחי נכסים לצורכי ארנונה. בית המשפט העליון קבע כי על הרשויות המקומיות לחשב מסים על פי השטח המדויק של הנכסים, ולא עיגול כלפי מעלה או מטה. פסק דין זה קבע תקדים, ובית המשפט במקרה זה קבע כי העירייה אכן גבתה מיסים שלא כדין. עם זאת, מאחר שפרשת עמר כבר הבהירה את הסוגיה, דחה בית המשפט את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית והורה על דחייתה. כמו כן פסק בית המשפט לתובע 10,000 ש"ח שכר ו-75,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין, שהיו מחצית מהסכומים שנפסקו בפרשת עמר, מאחר שתיק זה לא הגיע לערכאת הערעור והוגש לאחר מספר תביעות דומות. בית המשפט הורה כי סכומים אלה ישולמו על ידי העירייה. עוד נקבע בפסק הדין כי על העירייה לחדול מגביית המיסים הבלתי חוקית, דבר שמיטיב עם קבוצת משלמי המסים שחויבו בארנונה על בסיס שטח לא מדויק. מועד תחילת פסק הדין החדש נקבע לינואר 2018, עם תקופת מעבר עד אז. בית המשפט הדגיש כי פסיקה חדשה זו תחול רק באופן פרוספקטיבי. פסק דין זה מהווה סיכום מקיף של פסק הדין לטובת התובעים, המתווה את שיטת גביית המיסים הבלתי חוקית ואת התיקון שבא בעקבותיה בעקבות פסק הדין בעניין עמר נ' עיריית חדרה. הגמול ושכר טרחת עורך הדין שנפסקו מפורטים אף הם, תוך התחשבות בנסיבות הספציפיות של מקרה זה.