בר"ע 1836/03

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור ומחזק את החלטת בית משפט השלום בראשון לציון לדחות על הסף את בקשת המערערים לדחות על הסף את התביעה הכספית שהוגשה נגדם. המשיבים, המיוצגים על ידי עורכי הדין של המערערת, טענו כי המערערים לא העבירו להם את יתרת הכספים לאחר ניכוי שכר טרחה כפי שנקבע בהסכם שכר טרחה משנת 1992 בעקבות פסק בוררות לטובתם. המערערים טענו כי יש לדחות את התביעה מכמה טעמים: היעדר אישיות משפטית של המשיבות בשל מעמדן כחברות שנמחקו, התיישנות, שיהוי, res judicata והיעדר עילת תביעה. עם זאת, פסק הדין קובע כי מעמדם המשפטי של המשיבים אינו מעכב את ניהול ההליכים, כי התביעה אינה חסומה על פי חוק ואינה מעוכבת יתר על המידה, כי אין כל זכות שיפוט וכי התביעה חושפת עילת תביעה. זאת ועוד, היא דוחה את טענות המערערים בדבר חוסר תום הלב הנטען של המשיבים ואישור בא כוחם, ורואה בהן בלתי מהותיות או חסרות בסיס. בהדגישו את ההעדפה ליישוב סכסוכים לגופן, מחייב פסק הדין את המערערים לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים. ככלל, פסק הדין מדגיש את חשיבותו של הצדק המהותי על פני הטכניות הפרוצדורלית, הבטחת זכותם של המשיבים לעשיית צדק והבהרת טענותיהם כנגד המערערים.