עת"מ 81089-01-19

תקציר

העותר הגיש עתירה נגד ניסיונה של העירייה המשיבה לגבות חובות ארנונה בני עשרות שנים ממכירת נכסים השייכים לעיזבון אביו המנוח. המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי בהגשת העתירה, וכי ההחלטה למנות כונס נכסים לנכסים היא חלוטה. בית המשפט מכיר באיהוי של העותר בהגשת העתירה ובהיעדר הצדקה לכך. עם זאת, בהתחשב בנסיבות, לרבות השיהוי האובייקטיבי שנגרם בשל הליכי היישום האיטיים של המשיב, אין לדחות את העתירה רק מן הטעם של שיהוי העותר. בית המשפט מוצא כי הן המשיב והן העותר חולקים באחריות לשיהוי בדרישה ובגביית החובות. הימנעותו של המשיב מלפעול במהירות ובהגינות, יחד עם חוסר המעש של העותר במשך שנים רבות, תורמים למצב בעייתי זה. כתוצאה מכך, בית המשפט קובע כי המשיב אינו יכול לגבות חובות ארנונה לתקופות שקדמו לשנת 2000. עם זאת, העתירה נדחית ברובה, והמשיב יכול לגבות מיסים בגין התקופה משנת 2000 ואילך, המוגבלים לחובות שנצברו במהלך חייו של אביה של העותרת, שהיה רשום כבעל הנכס. בית המשפט דוחה גם את טענות העותרת בדבר היעדר חזקה ואי עמידה בתנאים לפטור מארנונה, וקובע כי טענות אלה היו צריכות להיות מועלות במסגרת פרוצדורלית אחרת. בנוסף, בית המשפט מסרב לבטל מינוי כונס נכסים או לאפשר תשלום במסגרת הקלות מס בעבר. לבסוף, בית המשפט מבהיר כי הארנונה אינה חיוב רטרואקטיבי, שכן הם הוצאו במהלך חייו של המנוח. העתירה מתקבלת באופן חלקי, ולא נפסקות הוצאות למי מהצדדים.