עש"א 75116-12-25

תקציר

בסדר, הנה ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, ומבוסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של פסק דין עש"א 75116-12-25 מוסקוביץ נ' רוטנשטרייך** **מבוא:** פסק הדין דן בערעור על החלטת המפקח על רישום המקרקעין בעניין הוצאות ושכר טרחה, לאחר שהמשיב (התובע במקור) מחק את תביעתו. עיקר המחלוקת נוגע לאופן חישוב ההוצאות, קביעת שיעורן וסיווגן. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **סדרי דין אזרחי ותקנות ההוצאות:** * **תקנה 151 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018:** קובעת כי חיוב בעל דין בהוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך, תוך התחשבות בתוצאות, במשאבים שנדרשו ובאופן התנהלות הצדדים. * **איזון ראוי (תקנה 151(ב)):** על החלטת בית המשפט בעניין פסיקת הוצאות לשקף איזון בין זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין ושמירה על שוויון. * **שימוש לרעה בהליכים (תקנה 151(ג)):** בית המשפט רשאי לחייב בעל דין בהוצאות אם עשה שימוש לרעה בהליכים או לא מילא אחר התקנות. * **ברירת מחדל של חיוב בהוצאות:** התקנות החדשות קובעות כי ברירת המחדל היא חיוב בהוצאות, ונדרשים טעמים מיוחדים כדי שלא לעשות כן. * **סמכות התערבות של ערכאת ערעור:** על פי הפסיקה (ע"א 2507/24 אמירן לבון נ' ד"ר שולמית שרון), ערכאת ערעור לא תתערב בהחלטות בנושא הוצאות, אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית או דבק פגם מהותי בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית. 2. **סיווג הוצאות - תיקון מול בירור:** * הפסיקה מבחינה בין הוצאות שנגרמו לצורך תיקון ליקוי (המתיישבות עם חובות הקבועות בחוק, כגון סעיף 3(ב) לתקנון המצוי) לבין הוצאות שנגרמו לצורך בירור טענות הצד שכנגד והתגוננות מפני תביעה. * הוצאה לצורך בירור טענות, כגון הזמנת מומחה או שרברב לצורך בדיקת הישנות נזילה, עשויה להיחשב כהוצאה דיונית לגיטימית שבעל הדין המפסיד (או זה שגרם להוצאה בחוסר תום לב) יישא בה, אלא אם כן קיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב. 3. **חוסר תום לב והתנהלות דיונית:** * התנהלות חסרת תום לב, לרבות הגשת תביעות ובקשות ללא בסיס ראייתי מספק, אי-עדכון בית המשפט בפרטים מהותיים (כמו תיקון הנזילה), והגשת בקשות סרק, מהווה שיקול משמעותי בפסיקת הוצאות. * הפסיקה (תקנה 151(ג) ו-156) מאפשרת חיוב בהוצאות גם אם אינו קשור ישירות לתוצאות ההליך, כאשר קיימת התנהלות פסולה. 4. **ההתנהלות בפני המפקח (הערכאה הדיונית):** * המשיב הגיש תביעה בטענה לרטיבות שמקורה בדירת המערער, למרות שהנזילה תוקנה עוד לפני הגשת התביעה. * הוגשו בקשות לסעד זמני, אשר נדחו. הבקשה הראשונה נדחתה מטעמים פרוצדורליים (חוסר תצהיר והתחייבות, היעדר חוות דעת). הבקשה השנייה נדחתה לגופה (ספק לגבי זכויות המשיב, זהות הסעד הזמני לסופי, ושיהוי). * המשיב לא עדכן את המפקח על תיקון הנזילה, והמשיך להגיש בקשות לסעד זמני. * המפקח מחק את התביעה לבקשת המשיב, אך פסק הוצאות "על הצד המתון" (1,000 ₪), תוך ציון כי מקור הרטיבות היה מדירת המערער, וכי המערער תיקן את הנזילה. **ניתוח הפסיקה בערעור (בית המשפט המחוזי):** 1. **התערבות בפסיקת הוצאות:** בית המשפט המחוזי קבע כי המקרה הוא בגדר "מקרים חריגים" המצדיקים התערבות בפסיקת ההוצאות של המפקח. זאת, מכיוון שהמפקח שגה בסיווג ההוצאה ובשיקול הדעת באיזון בין התנהלות המשיב לשיפוי שנפסק. 2. **סיווג ההוצאה בגין מומחה ושרברב (4,248 ₪):** * **קביעת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט קיבל את טענת המערער כי המפקח שגה בסיווג הוצאה זו. ההוצאה לא נבעה מתיקון הנזילה (שכבר בוצע), אלא נועדה ל"בירור טענות התובע בדבר הישנות הנזילה" ו"להתגוננות מפני טענותיו", מהווה "כלי דיוני חיוני להדיפת התביעה". * **ההנמקה:** בית המשפט המחוזי ביסס את קביעתו על קביעות המפקח עצמו, אשר ציין כי ההוצאה הוצאה "לשם בירור טענות המשיב בדבר הישנות הנזילה", וכי "מיד עם הגשת הבקשה לסעד זמני התברר שמקור הנזילה תוקן". הסתירה בין קביעות אלו לבין דחיית הדרישה לחיוב בהוצאה זו (בטענה שמדובר בהוצאות תיקון) הובילה להתערבות. * **התוצאה:** המשיב חויב להשיב למערער את סכום ההוצאה במלואו (4,248 ₪) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. 3. **שיעור ההוצאות:** * **קביעת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט קבע כי לאור חוסר תום הלב של המשיב (אי-עדכון על התיקון, הגשת בקשות סרק, אי-תמיכה בראיות), לא היה מקום לפסוק הוצאות "על הצד המתון" בלבד. * **ההנמקה:** בית המשפט הדגיש את התנהלות המשיב חסרת תום הלב, הכוללת הגשת תביעה לאחר שהבעיה תוקנה, הגשת בקשות סרק, והימנעות מעדכון המפקח. בנוסף, צוין כי הוצאות הבקשות לסעד זמני אמורות היו לבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות ההליך. * **התוצאה:** סכום ההוצאות שנקבע על ידי המפקח (1,000 ₪) הוגדל ל-2,500 ₪. כמו כן, חויב המשיב בסך 2,000 ₪ בגין הוצאות הערעור. **חידושים משפטיים ונקודות חשובות:** * **דגש על סיווג הוצאות:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של סיווג נכון של הוצאות. הוצאות שהוצאו לצורך התגוננות מפני טענות שווא או לצורך בירור טענות הצד השני, כאשר הבעיה המקורית כבר נפתרה, עשויות להיחשב כהוצאות לגיטימיות שיש לחייב בגינן, בניגוד להוצאות שנובעות מחובות סטטוטוריות. * **התערבות נרחבת יותר בפסיקת הוצאות:** למרות הכלל בדבר אי-התערבות, בית המשפט המחוזי הדגים כי כאשר קיימת טעות משפטית מהותית בסיווג הוצאה, או חוסר איזון ברור בין התנהלות הצדדים לשיפוי שנפסק, ערכאת הערעור תתערב. * **החמרה בענישה דיונית (הוצאות):** פסק הדין מראה כי התנהלות חסרת תום לב, במיוחד כאשר היא כרוכה בהגשת תביעות מופרכות או בהטעיית בית המשפט, תגרור חיוב בהוצאות משמעותי יותר, מעבר לפסיקה "על הצד המתון". * **עמידה על חובת העדכון:** בית המשפט מדגיש את חובת בעלי הדין לעדכן את בית המשפט בפרטים מהותיים, כגון תיקון ליקויים, גם אם הדבר עשוי להוביל למחיקת התביעה. אי-עמידה בחובה זו, תוך המשך הגשת בקשות, פועלת לחובתם. * **הבאת ראיות חדשות בערעור (לגבי זכויות):** בית המשפט מציין, בתגובתו לתשובת המשיב, כי הראיות שהציג המשיב לתמיכה בבעלותו בדירה לא הוצגו בפני המפקח. למרות זאת, עיקר הדיון מתמקד בהוצאות, והבעלות (או הספק לגביה) מהווה רק רקע לקביעות המפקח. **לסיכום,** פסק הדין מדגיש את החשיבות של התנהלות תום לב בהליכים משפטיים, את ההבחנה בין סוגי הוצאות שונים, ואת נכונותם של בתי המשפט לסטות מכללים מסוימים כאשר יש צורך לתקן עוול או לשקף באופן הוגן את עלויות ההתדיינות הנובעות מהתנהלות פסולה של אחד הצדדים.