ת"א 53713-07-20

תקציר

השופטת קבעה כי טענות התובע לפיהן אולץ או הוטעה לחתום על הסכמים שונים מבלי להבינם אינן משכנעות וכי הוא לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. השופטת הדגישה כי חתימתו של אדם על מסמך נחשבת בדרך כלל כראיה להסכמתו ולהבנתו, וטענות התובע כי חתם על המסמכים תחת לחץ אינן אמינות. זאת ועוד, השופטת ציינה כי היכרותו של התובע עם עסקאות עסקיות והודאתו שלו כי הוא תמיד קורא מסמכים לפני שהוא חותם עליהם מערערים את טענותיו. גם עילות הביטול הספציפיות עליהן הצביע התובע, לרבות כפייה ועושק, לא נתמכו בראיות. השופטת התייחסה גם לחוות דעת מומחים שהגיש התובע בנוגע לדמי תיווך מקובלים ושכר טרחת עורך דין, אך בסופו של דבר דחתה אותן כבלתי רלוונטיות מאחר שהתעריפים הוסכמו בבירור בטפסי ההסכמה. לבסוף, מצאה השופטת כי גם טענות התובעת בדבר שווי הנכסים ושכר טרחת המוכרים אינן רלוונטיות למקרה הנדון, שכן המוכרים לא היו צד להליך, ושכר הטרחה הוסכם בנפרד. לאור ממצאים אלה, פסק השופט לטובת הנתבעים, דחה את טענות התובע והורה לו לכסות את הוצאות הנתבעים, לרבות שכר טרחת עורך דין.