ת"א 27218-07-21

תקציר

התובעת, עורכת דין במקצועה, האשימה את הנתבע, עורך דין במקצועו, כי הטריד אותה מינית במספר הזדמנויות ופלש לפרטיותה באמצעות לשון הרע. השופטת חילקה את הדיון לשתי קבוצות: הראשונה היא טענות התובעת על הטרדה מינית באמצעות אמירות בעל פה, והשנייה היא הטענות באמצעות הודעות בכתב. לגבי הקבוצה הראשונה, השופט מצא את מרבית טענותיה של התובעת לא מוכחות בשל היעדר ראיות תומכות וסתירות בעדותה. רק אירוע אחד באולם בית המשפט לפני דיון, בו העיר הנתבע הערה על הופעתו של התובע ורמז על קשר היפותטי, הוכח באופן חלקי. עם זאת, השופט קבע כי אירוע זה אינו מהווה הטרדה מינית, שכן מדובר במקרה גבולי שעדיף להשאיר להתערבות חברתית וחינוכית ולא לפעולה משפטית. לגבי הקבוצה השנייה, השופט מצא כי שני המסרונים ששלח הנתבע לנמענים רבים, לרבות התובעת, לא עלו כדי הטרדה מינית. למרות שההודעות היו בלתי הולמות ובטעם רע, הן לא כוונו כלפי התובעת ולא עמדו ברף ההטרדה המינית. באשר לתביעות לשון הרע ופגיעה בפרטיות, טענה התובעת כי הנתבעת סיפרה לצד שלישי כי בעלה נוהג כלפיה באלימות. הנתבע טען כי הוא דואג לתובע והתייעץ עם חבר באופן פרטי. השופט קיבל את הגנת תום הלב של הנתבע, שכן הייתה לו חובה מוסרית לחלוק את המידע והפרסום נעשה במהלך הגנתו הלגיטימית מפני התלונה. כמו כן, הדגישה השופטת כי שמות הצדדים לא יפורסמו כדי להגן על פרטיותם, ולא ייפסקו הוצאות למי מהצדדים. פסק הדין דחה את טענות התובעת, וזכותה לערער בתוך 60 יום.