עע"מ 9889/09

תקציר

נסוב דנן במחלוקת הנוגעת לגבולות הקניין ולהיתרי הבנייה בין בעל חנות ברחוב הדסה בבאר שבע (המערערת) לבין בעלי משרדים סמוכים (המשיבים 2 ו-3). המערער ביקש להרחיב את חנותו לאזור משותף בחצר האחורית, אשר יחסום את חלונות המשרדים הסמוכים. הוועדה המקומית לתכנון ובניה דחתה את בקשתו של המערער, והביאה אותו להגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, שגם הוא נדחה. לאחר מכן הביא המערער את התיק לערכאה גבוהה יותר, בערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם היו בידי המשיבים היתרי בניה תקפים לפתיחת חלונות בקיר הרלוונטי, ואם כן, האם יש לבטל היתרים אלה, שיאפשרו למערער להרחיב את חנותו. בית המשפט מצא כי המשיבים אכן החזיקו בהיתרים כדין שהושגו לפני שנים רבות וכי המערער היה מודע לכך בעת שרכש את נכסיו. המערערת לא הציגה נימוק משכנע לביטול היתרים אלה. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי גם אם היו הפרות קלות בהליך מתן ההיתרים, יחול עקרון הבטלות היחסית, כלומר ההיתרים לא בהכרח יבוטלו. המצב הקיים, עם חלונות המשיבים, נמצא סביר, ובקשת ההרחבה של המערערת נדחתה. בית המשפט העליון הסכים עם החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים ודחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי זכות הקניין של המערערת הוגבלה בצדק מטעמים תכנוניים ומקיומם רב השנים של חלונות המשיבים. המערערת חויבה לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. השופט א' רובינשטיין והשופט נ' הנדל הסכימו עם פסק דינו של השופט ש' ג'ובראן.