ב"ל 58428-12-20

תקציר

התובע, שעבד כנהג משאית ומפעיל מלגזה חשמלית, טען כי עבודתו גרמה לו לפגיעה בידיו, וביקש להכיר בה כפגיעה בעבודה עקב מחלת מקצוע או מיקרו טראומה. עם זאת, בית הדין דחה את תביעתו. בית הדין מצא כי עבודתה של התובעת לא כללה תנועות מונוטוניות של האצבעות, כפות הידיים או המרפקים הנדרשות על פי תקנות הביטוח הלאומי על מנת שתיחשב כמחלת מקצוע. בנוסף, לא הוכח כי העבודה גרמה לשיתוק עצבים היקפיים עקב לחץ ממושך, כפי שנטען על ידי התובעת. בית הדין דחה גם את תיאוריית המיקרו-טראומה, לפיה תנועות חוזרות ונשנות הגורמות לנזקים קלים ובלתי הפיכים המצטברים לאורך זמן, וקבע כי עבודתו של התובע הייתה מגוונת ובלתי חוזרת. יתר על כן, לא הובאו ראיות לכך שהמלגזה רטטה, דבר המהווה הבחנה מרכזית ממקרה קודם שצוטט על ידי התובע. ההחלטה במקרה זה הושפעה גם מעיסוקיו האחרים של התובע מחוץ לעבודה, כגון לימודים באוניברסיטה ונגינה בגיטרה, שכללו תנועות דומות. התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו, מה שהוביל את בית הדין לדחות אותה. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם בשל הסיוע המשפטי שניתן.