עת"מ 49871-04-17

תקציר

בית המשפט החליט כי טענת העותר אינה תקפה. העותר חתם על הסדר תשלומים בו הודה בחובו ובחובו לעירייה, ומכאן שתקופת ההתיישנות מתחילה ממועד הודאה זו. יתר על כן, טענות העותר בדבר כפייה והשפעת הבטחה לכאורה של מר שרעבי אינן נתמכות. אין כל ראיה לכפייה כהגדרתה בחוק, והעותר לא ביטל את ההסדר. בנוסף, אין די ראיות כדי לתמוך בטענת העותר בדבר הבטחה שניתנה על ידי מר שרעבי, וגם אם הייתה כזו, ההבטחה לא הייתה כוללת פירוט מספיק כדי להיחשב כמחייבת. העותר מחויב לשלם את החוב בהתאם להסדר שנחתם, ומניעיו לכך אינם רלוונטיים; לפיכך, העירייה זכאית למלוא הסכום. השופט החליט לדחות את העתירה ולהורות לעותר לכסות את הוצאות העירייה, בסך 15,000 ₪.