ע"א 2624/08

תקציר

פסק הדין דן בדחיית ערעור על תיק פירעון חוב. התובע והנתבע הגיעו להסכם פשרה, אשר אושר על ידי בית המשפט, בדבר פירעון חוב בסך 314,000 ₪. תנאי ההסכם כללו התחייבות של הנתבע לעזוב את עבודתו, לקבל פיצויי פיטורים ולמשכן את דירתו. הנתבע טען כי אין לכבול אותו להסכם הפשרה ולפסק הדין שבא בעקבותיו משום שלא היה מודע לתנאיו ולא חתם עליו, אך טענה זו נדחתה שכן חתימת הנתבע הייתה על ההסכם והוא פעל אף הוא בהתאם לתנאיו. בית המשפט מצא כי טענות הנתבע בנוגע לחוב, והזיוף הנטען של מסמכי פתיחת חשבון, חסרות שחר, שכן הנתבע הודה בחוב, אישר את העסקאות ופעל בהתאם להסכם הפשרה. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי הנתבע לא הביא כל ראיה לתמיכה בטענותיו וכי הסכם הפשרה ופסק הדין השני תקפים. בנוסף, בית המשפט דן בהתיישנות והדגיש כי עדיין ניתן לדחות את התביעה על יסוד טענה זו. עוד ציינה השופטת כי הנתבע הסתיר עובדות מהותיות על מעורבותו וזכויותיו בחברה, דבר שהחליש עוד יותר את מעמדו. לבסוף נדחה הערעור, והנתבע חויב לשלם את שכר טרחת עורך דינו של התובע.