תמ"ש 50983-01-19

תקציר

פסק הדין של בית המשפט הוא לטובת טענתו של ר. פני כי מסמך מיום 5.3.2017 מהווה הסכם מכר מחייב לרכישת חלקו של אחיו ג' בחנות שירשו מאביהם. השופט מצא את גרסתו של ר' לאירועים עקבית ואמינה, ואילו עדותו של ג' הייתה מהוססת ולא משכנעת. על פי פסק הדין, המסמך, שנחתם על ידי ג', הוא אותנטי ומהווה חוזה תקף, למרות שלא נוסח על ידי עורך דין ולא דווח לרשויות המס. השופט קיבל את הסברו של ר' למחדלים אלה, בהתחשב בנסיבות הייחודיות של העסקה כהסכם בין אחים. עוד קבעה השופטת כי המסמך מכיל את כל המרכיבים המהותיים של מכירה מחייבת, לרבות מהות העסקה, שמות הצדדים, פרטי הנכס ומחיר הרכישה המוסכם של 120 אלף שקל. טענותיה של ג' כי המסמך זויף, נעדר פרטים מהותיים ומהווה הסכם חלקי לא התקבלו. השופט ציין כי ג' לא הצליח להפריך את גרסתו של ר' לאירועים ולא הביא ראיות משכנעות שיתמכו בהגנתו. בנוסף, דחתה השופטת את טענותיו של ג' כי התשלומים שקיבל מר' היו בגין חובות או דמי שכירות, וקבעה כי הן אינן עקביות ואינן הגיוניות. תחת זאת, קיבלה השופטת את טענתו של ר' כי התשלומים היוו את מחיר הרכישה המוסכם עבור חלקה של ג' בחנות. עוד ציינה השופטת כי התנהלות הצדדים לאחר חתימת ההסכם, לרבות המשך בעלותה של ר' בחנות וקבלת מלוא התמורה על ידי ג', מלמדת על אופיו המחייב של החוזה. בעקבות זאת פסק השופט לטובת תביעתו של ר' למתן פסק דין הצהרתי, המכיר בכך שרכש את חלקה של ג' בחנות תמורת 120 אלף שקל. תביעתו של ג' לפירוק שיתוף או תשלום דמי שימוש נדחתה, והוא חויב לשלם לר' הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל. פסק הדין ניתן שלא בפניו ביום 25.3.2022, והמזכירות הונחתה לשלוח את ההחלטה לבאי כוח הצדדים.