עפ"ג 16931-03-16

תקציר

הערעור מערער על גזר הדין שגזר בית משפט השלום בירושלים לאדם שהודה בהעלמת מס. המערער טען כי העונש חמור מדי בהתחשב במצבו הבריאותי הירוד, הנפשי והכלכלי, וביקש להקל בעונשו. המדינה, לעומת זאת, טענה כי העונש הולם בהתחשב בחומרת העבירות, נסיבותיהן ומדיניות הענישה הרווחת. המערער, פסיכולוג במקצועו, לא דיווח על הכנסות של כמיליון שקל במשך ארבע שנים. הוא השתמש בשיטות מתוחכמות כדי להסתיר את הכנסותיו, כולל שימוש בחשבון בנק על שם בנו וניהול פנקסי חשבוניות מרובים כדי להוציא חשבוניות כוזבות. במסגרת הסדר טיעון הודה המערער באישומים המיוחסים לו, שכללו השמטת הכנסות מדוחות, הכנת פנקסי חשבונות כוזבים, מרמה ומרמה. בית משפט השלום גזר על המערער עשרה חודשי מאסר בפועל, שני מאסרים על תנאי וקנס בסך 50,000 ₪, בהתחשב בהודאתו, הישגיו המקצועיים, פעילותו ההתנדבותית ונסיבותיו האישיות, לרבות קשייו הכלכליים ובעיותיו הרפואיות. בית המשפט אף ראה חשיבות בכך שהמערער לא הסיר את מחדליו, גם אם הדבר נבע מחוסר אמצעים כספיים. בית המשפט לערעורים דחה את הערעור, והסכים עם הערכת בית משפט השלום כי מדובר בעבירות חמורות וכי העונש סביר. בית המשפט הדגיש את השיטות המתוחכמות בהן נוקטת המערערת להעלמת מס, את ההיקף הניכר של הכנסות לא מדווחות ואת הצורך בהרתעה במקרים כאלה, הכרוכים לא פעם בפגיעה מהותית בקופה הציבורית. בית המשפט שקל גם את הודאתו של המערער, התנהגותו הטובה הקודמת ובעיותיו הבריאותיות, אך ציין כי אלה נשקלו כראוי על ידי בית משפט השלום. זאת ועוד, ערכאת הערעור לא ראתה סיבה לעכב את מתן פסק הדין לצורך קבלת חוות דעת רפואית מעודכנת על מצבו של המערער, שכן בריאותו הרופפת כבר הייתה מבוססת. לבסוף, קבע בית המשפט כי העונש שהטיל בית משפט השלום הוא סביר ומצוי בטווח המתאים, ועל כן דחה את הערעור. המערער חויב לרצות את עונשו כמתוכנן, בעוד שירות בתי הסוהר הונחה להעניק לו טיפול רפואי נדרש.