תמ"ש 12391/06

תקציר

השופט, פיליפ מרכוס, פסק בשתי תביעות שהוגשו על ידי זוג גרוש בנוגע לסוגיות כלכליות הנובעות מגירושיהם. התביעה הראשונה (ע"א 12391/06) מתייחסת לתביעת האישה למזונות ומזונות בנה הקטין, ואילו התביעה השנייה (ע"א 12393/06) מתייחסת לרכוש בני הזוג ולחלוקת הנכסים. האישה טענה כי יש לחלק את כל הרכוש שווה בשווה, כולל דירה הרשומה על שם הגבר בלבד. היא טענה כי היה הסכם מכללא לשיתוף בכל הנכסים, לרבות הדירה, והצביעה על שיפוצים ושדרוגים שבוצעו בדירה תוך שימוש בכספי הירושה שלה כראיה. הגבר, לעומת זאת, טען כי הדירה אינה חלק מרכושם המשותף, שכן היא נרכשה על ידי הוריו לפני הנישואין ונרשמה על שמו בלבד. הוא ציין כי הודיע לאישה במפורש כי הדירה אינה רכוש משותף. השופט היה צריך לקבוע את מועד סיום שיתוף הפעולה הכלכלי, חלוקת הרכוש ותשלומי המזונות עבור בנם הקטין של בני הזוג. השופטת קבעה כי שיתוף הפעולה הכלכלי בין הצדדים הסתיים ביום 17.7.2006, עת הוגשו התביעות, שכן הגשת התביעות הצביעה על סיום השותפות. באשר לחלוקת הרכוש, קבעה השופטת כי הדירה תירשם 80% על שם הגבר ו-20% על שם האישה, בהתחשב בנסיבות המקרה, השקעתה של האישה בשיפוץ וחוסר תום לב מצד הגבר והוריו בכל הנוגע להתנהלותם הכספית. עוד הורה השופט כי זכויות הצדדים בחשבונות בנק ובהשקעות החל מיום 17.7.06 יחולקו שווה בשווה. בנוסף, קבעה השופטת כי תשלומי המזונות הקיימים עבור הקטין, שנקבעו על סך של 1,400 שקל, ימשיכו על בסיס הסכמת הצדדים והפכו לפסק דין שיפוטי. השופטת התייחסה גם לסוגיית הוצאות המשפט, וציינה כי ההליך הממושך והתנהלותו של הגבר, שגרמה לעיכובים, מצדיקים פסיקת הוצאות לאישה. עם זאת, האישה לא תקבל את מלוא ההוצאות בשל העומס שהטילה על בית המשפט בסיכומים מוגזמים ומעוצבים בצורה גרועה. לפיכך חויב הגבר לשלם לאישה הוצאות משפט בסך 25,000 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 8.3.2011.